שירה בידי AI: קובץ שירים דיגיטלי מעורר דיון על יצירה וזכויות יוצרים

קובץ שירים שנכתב בידי בינה מלאכותית מעורר שאלות חדשות

בפלטפורמה הדיגיטלית "עברית" (e-vrit) יצא לאור לאחרונה קובץ שירים יוצא דופן תחת הכותרת "מחברת השירים של המוזה הרהוטה". המיוחד בפרסום זה הוא שהמחברת, נעמי אפרון, אינה קיימת במציאות – מדובר בדמות פרי המצאתו של מודל AI, שכתב את השירים כולם ללא התערבות אנושית.

הניסוי האקדמי מאחורי הספר

הפרויקט נולד כחלק מניסוי מחקרי משותף של פרופ' ורד טוהר מהמחלקה לספרות באוניברסיטת בר-אילן ופרופ' אמיר לשם, מתמטיקאי מהמוסד. במשך חצי שנה "השתתף" המודל בסדנת כתיבה מקוונת, במתכונת מסורתית הכוללת:

1. לימוד עקרון פואטי מסוים
2. תרגול יישום העיקרון בכתיבה
3. קבלת משוב ותיקון עצמי

"המערכת למדה לשפר את יכולת הכתיבה שלה משיעור לשיעור", מסבירים החוקרים. "בסיום התהליך ביקשנו לכתוב שירה עצמאית, ותוצאותיה מרשימות במורכבותן".

מבחן ההבחנה מהכתיבה האנושית

כחלק מהמחקר, הוצגו שירים מהקובץ לקבוצות סטודנטים לצד יצירות של משוררים אנושיים מוכרים. במטרה לזהות אילו שירים נכתבו בידי AI, רוב המשתתפים (כולל סטודנטים לספרות) כשלו בהבחנה בין יצירות אדם למכונה.

"הספר פורסם לא כדי 'לתעתע' בקוראים, אלא כי התוצרים מעוררים שאלות חשובות על טבע היצירה בעידן הטכנולוגי", מבהירה פרופ' טוהר.

דילמות אתיות ואמנותיות

שאלת "הנפש הכותבת"

רבים בקהילה הספרותית מטילים ספק ביכולתה של כתיבה ממוחשבת לעורר חוויה אמנותית אותנטית. לטענתם, קריאת שירה קשורה בידיעה כי הכותב חווה רגשות אנושיים – אלמנט שחסר ביצירות AI.

לעומת זאת, פרופ' טוהר מציעה פרספקטיבה אחרת: "אם יצירה מעוררת בקורא תובנות על עצמו או על העולם, יוצרת קתרזיס או דו-שיח חברתי – האם זה משנה מי חיבר אותה?".

הזיהוי הסגנוני של AI

מחקרים בינלאומיים (כולל ניתוח של הניו יורק טיימס) מצביעים על מאפיינים סגנוניים שחוזרים בכתיבת מכונה:

• שימוש יתר במילים כמו "לחישה", "זיכרון" ו"צללים"
• משפטים הבנויים בנוסח "לא X אלא Y" ("זה לא סתם גשם – זה שיטפון")
• מבנים תחביריים החוזרים על דפוסים צפויים

יחד עם זאת, המשורר והחוקר ערן הדס מציין כי "גם יצירות אנושיות רבות לוקות בקלישאיות או בחוסר מקוריות".

היבטים משפטיים וכלכליים

רעידת אדמה בזכויות יוצרים

פרסום הספר מעורר דיונים משפטיים מורכבים ומעלה שאלות בלתי פתורות:

• מי אמור לקבל את התמלוגים – מפתחי האלגוריתם? בעלי הפלטפורמה?
• האם מדובר בפריצה פוטנציאלית של חוקי זכויות יוצרים?
• כיצד להתייחס לייחוס היצירה (האם לציין כי נכתבה בידי AI)?

איום או הזדמנות ליוצרים?

פחד נפוץ בקרב קהילות יצירתיות הוא שה-AI תחליף בסופו של דבר יוצרים אנושיים. עם זאת, חלק מהמומחים רואים באלגוריתם ככלי עזר:

"אני מעודדת סטודנטים להשתמש ב-AI ככלי עריכה וליטוש", אומרת פרופ' טוהר. "הוא יכול לשחרר אותנו מהעבודה הטכנית ולאפשר מיקוד בתהליכי חשיבה עמוקים יותר".

נקודת המבט ההיסטורית

המשורר ערן הדס, חלוץ בשילוב טכנולוגיה בכתיבה, מזכיר כי ניסיונות לייצר טקסטים ממוחשבים החלו כבר ב-1948 עם עבודתו של קלוד שאנון. "היום הפער בין יכולת אנושית לממוחשבת הצטמצם משמעותית", הוא מציין.

בניסוי שערך ב-2012, הציג הדס טקסטים אנושיים וממוחשבים למשתתפים – ו-80% טעו בזיהוי מקור הכתיבה. לטענתו, דווקא ההתפתחות הטכנולוגית עשויה לדחוף יצירה אנושית לכיוונים ניסיוניים יותר.

מגמות עולמיות והיערכות

תגובות בין-לאומיות

סקר של אגודת הסופרים הבריטית גילה כי:

• 20% מסופרי הפרוזה מאפשרים ל-AI לקחת חלק בתהליך הכתיבה
• 25% מכותבי ספרי העיון משתמשים באלגוריתמים לסיוע בכתיבה

פתרונות אפשריים

ביפן ובארה"ב נרשמות תגובות מגוונות:

• גילדת הכותבים האמריקאית דורשת סימון יצירות שנכתבו ללא סיוע AI
• הסופרת ריי קודאן עוררה סערה כשחשפה שקטעים מספרה הזוכה בפרס נכתבו בידי ChatGPT
• אמזון מדווחת על גידול במכירת ספרי ילדים ורומנים רומנטיים שנכתבו בטכנולוגיה זו

מבט אל העתיד

רוב המומחים מסכימים כי אנו נמצאים בתחילתה של מהפכה תרבותית שתוצאתה הסופית טרם ידועה. פרופ' טוהר משווה את התקופה לימי הביניים של הטכנולוגיה הדיגיטלית: "כמו שהכנסייה חששה מהדפוס בתחילת דרכו – כך יש חשש מה-AI כיום".

ייתכן שבעתיד:

1. תתפתח אסתטיקה ספרותית ייחודית ליצירות AI
2. יוצרים אנושיים יפנו לכיוונים ניסיוניים יותר המבדילים אותם מהמכונה
3. ייווצרו מודלים כלכליים חדשים המשלבים יצירתיות אנושית ומלאכותית

"היוצרת היא מי שמחליטה להפיק תועלת מיכולות ה-AI", מסכם הדס. "היא זו שמכוונת את הכלי – כמו פסנתרן המנגן בפסנתר".

[הערת מערכת: הספר "מחברת השירים של המוזה הרהוטה" זמין בהאזנה וקריאה בפלטפורמת e-vrit.co.il]