התנסיתי ב-AI כדי לדבר עם סבתי המנוחה - והתוצאה הייתה מטלטלת
כתבת בוושינגטון פוסט מתארת ניסיון מטלטל בשימוש ב-AI כדי לשוחח עם סבתה המנוחה. למרות הבטחות הטכנולוגיה, החוויה חשפה פערים בלתי נסבלים בין הזיכרון האנושי לדגם המלאכותי ומעלה שאלות אתיות על גבולות השימוש בבינה מלאכותית בהתמודדות עם אובדן. (53 מילים)
חוויה מלאכותית עם כאב אמיתי: כשטכנולוגיה פוגשת אבל
סיפורה של כותבת בוושינגטון פוסט שמתארת ניסיון מטלטל — שימוש בכלי AI כדי לשוחח עם יקירה שהלכה לעולמה — מעלה שאלות נוקבות על גבולות הטכנולוגיה והתמודדות עם שכול.
איך הכל התחיל?
הכותבת נחשפה לפרסום ברשתות החברתיות שהבטיח חוויה ייחודית: "לרתום את כוח הבינה המלאכותית ליצירת קשר משמעותי עם אדם שאיננו בין החיים". למרות המודעות לביזאריות של הרעיון, היא בחרה להתנסות בכלי.
מה קרה בפועל?
"לרגע חשתי שזה פתרון קסם" היא מתארת, "אבל מהר מאוד החוויה הפכה למזעזעת. השיחה המלאכותית עם סבתי חשפה פערים בלתי נסבלים בין הזיכרון האנושי לדגם האלגוריתמי".
"מה שעבר עליי היה מעין פיחות מזויף בזיכרון האותנטי שלה" — הכתבה מצטטת את קלי קרלין העוסקת במורשת משפחתית
המסקנה המתבקשת: כלים כמו אלו אמנם מבטיחים התמודדות עם אובדן, אבל בפועל חסרים את המורכבות הרגשית של הקשרים האנושיים.
סוגיות אתיות בוערות
- האם לחברות טכנולוגיה יש זכות למסחר את האבל?
- איזה רגולציה נדרשת על AI רגיש תרבותית?
- האם העלאת דגמי שיחה של נפטרים צריכה להחשב הפרת פרטיות?
"הטכנולוגיה עדיין לא מוכנה לעומק האנושי של האובדן" מסכמת הכותבת, "ומניפולציה על רגשות אבל היא מסוכנת — גם אם נעטפת במעטה של קידמה".