חוויית האנושיות מול הקור הווירטואלי: למה AI לעולם לא יחליף את הקסם האנושי
כיצד חדירת ה-AI לתחביבים אנושיים כמו חדרי בריחה ומועדוני ספרים מאיימת על ההנאה האותנטית, ומהי התגובה הפרטית: הדגשת פעילויות כמו שירה קבוצתית, איסוף פריטים אקסצנטריים ותצפית בבני אדם – המבטאות את הייחוד הבלתי ניתן לחיקוי של החוויה האנושית. מבוסס על ניתוח ב-Guardian.
ה-AI פולש לשעות הפנאי – והאדם מחפש משמעות
דיווחים אחרונים מעלים תופעה מטרידה: אנשים משתמשים במודלי AI כמו ChatGPT כדי "לפרוץ" חדרי בריחה, לרמות במשחקי טריוויה ואף לדלג על דיוני מועדוני ספרים. "זו הגדרה קלאסית לקִלקול ההנאה העצמית", כותבת אמה בדינגטון ב-Guardian, ומשווה זאת ל"כניסה למבוך תירס עם דרישה לקו ישיר ליציאה".
סכנת ה"כללי האימפרסונלי"
התופעה לא נעצרת שם: פלטפורמת Substack מוצפת במאמרים שנוצרו בידי בוטים – תופעה שמעמידה בסימן שאלה את תכלית המיזם המקורי. הסופר ויל סטור בחן את "סימני ההיכר" של הטקסטים המלאכותיים:
- אמירות כלליות נטולות ייחוד ("האוניברסלי האימפרסונלי")
- תובנות מעורפלות הגורמות "להשתקת המוח"
- היעדר קול אנושי אותנטי
המרד הפרטי: המקומות שבהם הטכנולוגיה לא תחדור
"שלחו את הבוטים לקחת את העבודה שלנו, אך לא את ההנאה!", קוראת בדינגטון, ומציגה את אסטרטגיית המרד שלה:
- שירה בקבוצה: חוויית החיבור האנושי בעת ביצוע הרמוניה מוזיקלית.
- סצנת ה-Stuff Culture: התפעמות מאוספים אקסצנטריים (מדובים ממולאים ועד עכברים קרמיים לבושי ויקטוריאנה).
- תצפית אנושית: עונג צרוף בצפייה בבני אדם בסביבה עירונית – מהלבוש, דרך ויכוחים ועד כלבי מחמד.
"AI יכול לאגד את כולנו למסה אפורה, אך לעולם לא ילכוד את הקסם של הספציפי המוחלט", מסכמת הכותבת.
מבט אל העתיד
בעוד שמומחים כמו הצלם מרטין פאר (שעדיין "נרגש לצאת ולגלות את העולם המטורף שלנו") מנציחים את הייחוד האנושי, הטכנולוגיה ממשיכה לייצר חיקויים חיוורים. המאבק האמיתי, לפי הכותבת, אינו טכנולוגי אלא תרבותי: שמירה על הסקרנות כלפי הפרטים הקטנים המרכיבים את חיי האדם.