IBM משתמשת ב-Wimbledon כדי להוכיח שה-AI עובד תחת לחץ
IBM מאריכה את השותפות עם Wimbledon עד 2030, וממצבת את הטורניר כזירת ניסוי קריטית ל-AI שלה. הטכנולוגיה שלה מעבדת 2.7 מיליון נקודות מידע בזמן אמת כדי לשדרג את חוויית האוהדים, אך אתגרי המסורת, כמו ההחלפה הבעייתית של שופטי הקו, מוכיחים שהאיזון עדין.
הגשת השיא בהיסטוריה של Wimbledon, 153 מייל לשעה, הוצגה על לוח התוצאות לפני שהכדור בכלל הפסיק לקפוץ. המשלוח הזה בקיץ שעבר ממחיש את סיפור היחסים העמוקים בין IBM לטורניר – מערכת יחסים שהחלה ב-1991 עם רדאר מהירות, ומאז הפכה לפלטפורמה מרכזית לאסטרטגיית ה-AI של הענקית הכחולה.
מתחת למדשאות: מגרש 19
ממש כאן, מתחת למדשאות Wimbledon, מתחבא "מגרש 19" – מרכז הטכנולוגיה החבוי של IBM. במהלך הטורניר, המרכז הזה מעבד 2.7 מיליון נקודות מידע – ממהירות הכדור, דרך מיקום החבטות ועד תנועות מומנטום. זה מפעל נתונים שעובד תחת לחץ אדיר, מול מיליוני עיניים.
השנה, השותפות הזו קיבלה חיזוק משמעותי. IBM ו-Wimbledon האריכו את ההסכם עד 2030, במסגרת תוכנית "טרנספורמציה דיגיטלית" חדשה. "הרעיון הוא לקרב אנשים רבים יותר, למקומות רבים יותר, בתכיפות גבוהה יותר, בדרכים משמעותיות יותר," מסביר עוסאמה אל-קסב, מנהל השיווק והמסחר של Wimbledon.
פחד ה-AI של המנכ"לים
אבל למה IBM משקיעה כל כך הרבה בטורניר טניס? התשובה טמונה ב"פחד אמיתי" שקיים בקרב מנהלים בכירים, לדברי קמרין סטנהאוס, סגנית נשיא לשותפויות גלובליות בספורט ובבידור ב-IBM. "זה לא שהמנהיגים מפקפקים בצורך לאמץ AI," היא אומרת. "הם יודעים שהעבודה שלהם עלולה להיות על הכף אם הם יפרשו את זה בצורה גרועה."
לכן, Wimbledon הפך לשטח ניסוי מושלם. אירוע ספורט עולמי, עם מיליוני צופים ותשומת לב בינלאומית, מספק הזדמנות להראות שהטכנולוגיה של IBM יכולה לעבוד בצורה אחראית ואמינה, "תחת מבחן קשוח יותר מכל הרצה עסקית," כפי שסטנהאוס מגדירה את זה.
המאזניים בין מסורת לחדשנות
האתגר הוא לשמור על האיזון העדין. Wimbledon הוא טורניר ה-Grand Slam הוותיק ביותר בעולם, עמוס במסורות כמו קוד הלבוש הלבן-כולו ותותים עם שמנת. כל הכנסת AI למקום כזה היא הצעה עדינה.
הקווים האלקטרוניים שהחליפו את 300 שופטי הקו המסורתיים בשנה שעברה הם דוגמה מושלמת. המערכת, מבוססת Sony Hawk-Eye, חוותה קשיים בהשקה – החמיצה שלוש קריאות ברבע הגמר ואף קראה "שגיאה" באמצע חילוף, מה שחייב התערבות שופט. שחקנים כמו ג'ק דראפר ואמה רדוקנו הביעו ספקנות. חשוב להדגיש: המערכת הזו אינה של IBM, אבל ה"תאונה" הזו מרחפת מעל כל שיחה על מסירת החלטות קריטיות למכונה.
IBM מדגישה שהמאפיינים שלה הם "אנושיים", עם שכבת ניהול שמעריכה רמת ביטחון ובודקת הטיות לפני שהמידע מועבר למעריץ בזמן אמת. "אוהדים רבים מתווכחים פחות על קריאות שוליות ויותר על הטניס עצמו וביצועי השחקנים," טוענת סטנהאוס, ורואה בכך תמורה שווה, גם אם היא מפחיתה מהתיאטרון הישן.
הנתונים כנכס מסחרי
מה שברור הוא שהנתונים הפכו מ"תוצר לוואי" של המשחק לחלק מהמוצר עצמו. אוהדים לא רוצים רק תוצאות – הם רוצים פרשנות, תחזיות והבנה של ה"למה" בזמן אמת. עבור IBM, Wimbledon הוא בית ספר ליצירת ערך כזה.
כש-IBM בנתה מחדש את האפליקציה והאתר של Wimbledon, היא השתמשה בכלי האצה פנימי בשם "בוב". המהלך, ש-5 מומחים היו אמורים לבצע במשך חודשים, נעשה על ידי מהנדס אחד בחודש אחד, כשההעברה הסופית של יותר מ-15,000 נכסים דיגיטליים (תמונות, סרטונים, כתבות) ארכה 47 דקות. "זוהי בדיוק שיפור הפרודוקטיביות שארגונים נואשים להעריך," מציינת סטנהאוס.
העתיד: היפר-פרסונליזציה ומציאות רבודה
סטנהאוס רואה את העתיד בהיפר-פרסונליזציה וחוויות מרחוק. IBM כבר בנתה אפליקציית Masters ל-Apple Vision Pro, וצופה שספורט הטניס יגיע לשם בקרוב. "זה הכל על הגדלת גישה למקומות שלא קיימים בחלק מהאירועים הנחשקים האלה," היא אומרת.
בסופו של דבר, למרות הטכנולוגיה, אי-הוודאות היא שמשאירה את האוהדים. "אף אחד לעולם לא ידע באמת מי ינצח. מישהו יכול להתעורר עם צוואר תפוס ולא יוכל להגיש כמו פעם," מזכירה סטנהאוס. "אף טכנולוגיה לעולם לא תהיה מוחלטת בספורט. אבל זה למה אנחנו אוהבים את זה, לא?"