במאי קוריאני מזהיר: ה-AI עלול לייקר סרטים יותר מפילם 35 מ״מ

כולם מדברים על כך שה-AI מוזיל את הקולנוע. קים קוואנג-ג'יב, מייסד ומנכ״ל הסטודיו הקוריאני Studio Meta-k, הגיע ל-Taiwan Creative Content Fest בטאיפיי עם מסר פחות נעים: ייתכן שהמהפכה הזו דווקא תייקר את הפקת הסרטים העלילתיים, ולא תוזיל אותה.

אז איפה הכסף באמת הולך?

הטענה של קים מבוססת על משהו שכל מי ששרף קרדיטים על כלי AI מכיר היטב — טוקנים. לדבריו, בכלים המסחריים היקרים ביותר, חשבון הטוקנים בלבד עבור סרט באורך 100 דקות יכול לעבור 500 מיליון וון קוריאני. זה סכום שנראה כמו באג בתמחור, אבל בפועל זה מה שמקבלים כשמכפילים את דקות המסך בעלות ה-inference.

הנקודה המעניינת היא מה קורה מאחורי הקלעים של התמחור הזה. קים טוען שכל חברות ה-AI מפסידות כסף, ושהן משאירות את המחירים נמוכים בכוונה — מהלך שיווקי ולא מודל עסקי בר-קיימא. כלומר, המחיר שאתם משלמים היום על טוקנים הוא בעצם מחיר היכרות, לא מחיר אמת.

מה יקרה כשהמחיר יתהפך

מכאן מגיעה האזהרה המרכזית. אם חברות ה-AI יעלו את מחירי הטוקנים פי עשרה בערך, הטענה של קים היא שעלות ההפקה תעבור את עלות הפקת הסרטים כיום. 500 מיליון וון הופכים ל-5 מיליארד וון, שהם כ-3.66 מיליון דולר.

בהקשר הזה, עידן ה-35 מ״מ חוזר לכותרות כנקודת ייחוס מסקרנת. פעם התלוננו שהפילם עצמו יקר; היום השאלה היא אם חשבון ה-API יהיה היקר הבא בתור.

חשוב לזכור: ה-AI כבר מוזיל מאוד את הפקת הפרסומות. כאן קים עצמו מודה בכך. הבעיה מתחילה כשעוברים לפרויקט ארוך — סרט עלילתי באורך מלא — שבו נדרשים תיקונים חוזרים ונשנים. כל סבב תיקונים כזה הוא עוד ריצה, ועוד חשבון טוקנים. בדיוק שם, לדבריו, נשברת ההנחה שה-AI תמיד חותך עלויות.

מי כן יכול להרשות לעצמו

קים מפריד בין הוליווד לשאר העולם. אולפנים גדולים עם תקציבים של כ-200 מיליארד וון — כ-146.6 מיליון דולר — יכולים לספוג עלות כזו ועדיין להפיק סרטי AI בזול יחסית. לעומתם, סרטים מקוריאה, מטאיוואן וממדינות אסייתיות אחרות בדרך כלל מצולמים בלייב-אקשן ומשלבים אפקטים חזותיים, בתקציב של כ-3 מיליארד וון ומעלה. שם, כל עלייה בחשבון הטוקנים מורגשת אחרת לגמרי.

זו בעצם בעיה של גודל. מה שאולפן ענק יכול לספוג נהפך לסעיף תקציב קריטי אצל מפיק עצמאי בסיאול או בטאיפיי.

אז מה זה אומר לנו?

אם אתם עובדים עם כלי AI גנרטיביים — לווידאו, לאודיו ולתמונות — השיחה הזו אמורה לצלצל מוכר. רבים מכם כבר ראו איך חשבון חודשי תמים הופך לסעיף הוצאה שמנהל הכספים מבקש להסביר. המודל של "מנוי חודשי קבוע" מתחיל להיסדק כשהעבודה הופכת כבדה, והספקים עוברים לתמחור לפי שימוש.

בתעשיית הקולנוע זה קריטי עוד יותר, כי שם התקציב נקבע מראש, לעיתים שנים קדימה. אי-ודאות בתמחור היא בדיוק הדבר שמפיקים לא אוהבים — במיוחד כשמדובר בתיקונים חוזרים שאי אפשר לחזות מראש.

המסקנה של קים אינה שה-AI נכשל, אלא שההנחה שה-AI תמיד זול יותר פשוט לא מחזיקה מים בכל סוגי ההפקה. לפעמים הטכנולוגיה החדשה מביאה איתה חשבונית חדשה, ומי שחשב שקיצרנו את הדרך גילה שהוספנו עוד מונה.