ג'וש פאווז מואשם: 'השתמשתי ב-AI'

כיסוי ללהיט של מדונה מ-1989, 'Like a Prayer', הפך לאחד השירים המושמעים ביותר ברדיו באוסטרליה – אבל במקום חגיגה מוזיקלית, הוא עורר סערה של ממש בתעשייה. DJ אוסטרלי בשם ג'וש פאווז, שהוציא את הגרסה שלו באפריל, מצא את עצמו בשבועות האחרונים במרכז ויכוח סוער: האם השיר הזה הוא בכלל יצירה אנושית, או תוצר של בינה מלאכותית?

אז מה בעצם קרה כאן?

ג'וש פאווז, DJ ומפיק מוזיקה אלקטרונית ממדינת קווינסלנד, פעיל בסצנה עוד מ-2015. אבל ההצלחה הגדולה הגיעה רק השנה, כשהוא שינה כיוון והתחיל להוציא גרסאות כיסוי לשירים מוכרים עם שירה. הגרסה שלו ל-'Like a Prayer' של מדונה שוחררה באפריל 2026, ומאז היא פשוט התפוצצה: 35 מיליון השמעות ב-Spotify, מקום ראשון במצעדי הפזמונים הלאומיים באוסטרליה (National Radio Airplay Chart), ומקום רביעי במצעד ה-ARIA Top 20 Australian Singles. ההצלחה הזו הפכה אותו מאמן לא מוכר לסנסציה בין-לילה.

הסיפור האישי של פאווז מוסיף דרמה: הוא סיפר ברשתות החברתיות שלפני חודשיים כמעט ויתר על מוזיקה, אבל אז פרסם את 'Like a Prayer', הלך לישון, והתעורר כשהחיים שלו השתנו.

התגובות: 'זה מרגיש כמו רמאות'

אבל לא כולם מברכים על ההצלחה. מפיקים אחרים, כמו מיץ' תומס (המוכר כ-Needs No Sleep), האשימו את פאווז ברשתות החברתיות שהוא משתמש בכלי AI גנרטיביים ליצירת המוזיקה שלו. תומס טען בראיון ש'האינטואיציה שלו אומרת' שהשיר 'נשמע כמו AI', עם 'תופים מרושלים', 'ארטיפקטים' בשירה וקובץ שמע באיכות נמוכה.

ההאשמה הזו מבוססת על כלים כמו Suno, פלטפורמות AI שמאפשרות ליצור שירים שלמים – כולל שירה, מילים ועיבודים – מפרומפט טקסטואלי. מבקרים טוענים שהכלים האלה 'אומנו' על מאגרי מוזיקה קיימים, כולל עבודות של אמנים אחרים, לעיתים קרובות ללא הסכמתם או פיצוי.

ג'וש פאווז הגיב ישירות להאשמות בחשבון ה-Instagram שלו: 'אני משתמש ב-AI ככלי', כתב. 'זה לא כזה עניין עמוק. מוזיקה שוחררתי הרבה לפני שה-AI הומצא. מה שחשוב לי זה לספק למאזינים שלי מוזיקה טובה. אולי כדאי שגם אתה תעשה את זה'.

תגובות בעולם המוזיקה והמדע

פרופ' סמנתה בנט, מומחית למוזיקה באוניברסיטה הלאומית האוסטרלית, רואה את האירוניה שבמצב: מדונה מוציאה אלבום חדש מוערך, 'Confessions II', אבל דווקא כיסוי לשיר בן 40 שנה שלה שולט במצעדים. לדבריה, ה-'טיקטוק-יפיקציה' של צריכת מוזיקה בשנים האחרונות 'הכינה את הקרקע' לצלילי AI.

פרופ' טובי וולש, מדען ראשי במכון AI של UNSW, טוען ש'תעשיית המוזיקה צודקת להיות מזועזעת'. הוא מסביר שהכלי AI האלה נבנו על 'גניבת העבודה של כולם' – כלומר, הם אומנו על מוזיקה של אמנים אחרים, לעיתים קרובות ללא הסכמה. 'הטכנולוגיה הזו מוסיפה מלח לפצע', אמר, 'כי כבר קשה לאמנים באוסטרליה להתפרנס'.

בנוסף, יש קריאות ברורות לתייג מוזיקה שנוצרה עם AI. פרופ' בנט טוענת שאם תחנות רדיו משמיעות מוזיקה כזו, 'צריך להודיע על זה כדי שאנשים ידעו מה הם שומעים'.

זכויות יוצרים: למי הולך הכסף?

למרות המחלוקת, מי שמחזיק בזכויות על היצירה המקורית – מדונה ושותף הכתיבה שלה, פטריק לאונרד – עדיין יקבל תמלוגים. ארגון הזכויות APRA AMCOS אישר שפאווז חבר בארגון מ-2021, וכי האופן שבו השיר הוקלט 'אינו משפיע על תשלום התמלוגים לבעלים האנושיים של זכויות היוצרים על היצירה המוזיקלית הבסיסית'.

יש כאן הבחנה חשובה: לשיר מוקלט יש שתי צורות של זכויות יוצרים – אחת על היצירה (ההרכב המוזיקלי) ואחת על ההקלטה. במקרה הזה, התמלוגים הולכים ליוצרים המקוריים.

מה קורה עכשיו?

המקרה של ג'וש פאווז מגיע על רקע מאבק גדול יותר: חברות טכנולוגיה גדולות מנסות לשכנע את ממשלת אוסטרליה לרכך את חוקי זכויות היוצרים, כדי שיוכלו לגרד (scrape) תוכן אוסטרלי כדי 'לשפר' את מודלי ה-AI שלהן. מוזיקאים מתנגדים נחרצות למהלך כזה.

בינתיים, חברות רדיו מסחריות גדולות כמו ARN, NOVA Entertainment ו-Southern Cross Austereo לא הגיבו לבקשות למדיניות שלהן לגבי שימוש ב-AI. תקן חדש לרדיו מסחרי שנכנס לתוקף ביולי 2026 דורש שקיפות לגבי שימוש בקולי AI, אבל הוא לא חל על מוזיקה.

המקרה הזה הוא לא הראשון: בשנה שעברה, שלושה שירי AI הגיעו לפסגות מצעדי Spotify ו-Billboard, ולייבלים גדולים כבר מתקשרים עסקאות עם חברות AI מוזיקליות. זה שובר את הגבולות המסורתיים של יצירתיות, ומעלה שאלות לגבי מה אנחנו באמת מעריכים במוזיקה אנושית.

כפי שאומר מיץ' תומס מ-Needs No Sleep: 'אם זה עתיד ייצור המוזיקה... אז באמת נפלנו'.

בסופו של דבר, הסיפור הזה הוא עוד צומת דרכים בדרך לשינויים עמוקים בתעשיית הבידור. מדונה אולי מוציאה מוזיקה חדשה, אבל הלהיט שלה הוא שיר בן 40 שנה – וכולנו יכולים להודות ל-AI על זה.