בועה או מהפכה: המאבק על עתיד בועת ה-AI בשווקים

האם מה שאנחנו רואים בשוקי ההון הוא מהפכת AI היסטורית – או בועת דוט-קום 2.0 בהילוך מהיר? בימים האחרונים מתחדד אחד הוויכוחים המרתקים בעולם הטכנולוגיה והפיננסים: בין מי שרואים ב-AI מנוע צמיחה אמיתי ורווחי, לבין מי שמשוכנעים שמדובר בהייפ מסוכן, עם שוק שמתמכר לחלומות ומזניח את המספרים.

במרכז הסיפור עומדים כמה מהשמות החזקים ביותר: Michael Burry, Alex Karp, Nvidia, Palantir, ופרשנים שטוענים שהביקוש ל-AI "אמיתי מאוד" – מול קולות שמזהירים מקריסה כואבת.

התנודתיות נכנסת לתמונה: כשהשוק מתחיל לפחד מהחלום

בחודשים האחרונים מניות ה-AI שהיו כוכבות הגל הראשון של המהפכה – חברות שבבים, תשתיות ענן ופלטפורמות נתונים – החלו לרשום תנודות חדות וסדרות ירידות, אחרי ראלי אגרסיבי. הדיון המרכזי בוול סטריט: האם קצב העלייה במחירים משקף בסיס עסקי מוצק, או ציפיות דמיוניות לרווחיות עתידית שלא בטוח שתגיע.

כמו בימי הדוט-קום, ההתנגשות היא בין שני נרטיבים:

• "הכל מוצדק": AI תשנה הכל – פרודוקטיביות, רווחיות, מודלים עסקיים – ולכן שוויי הענק לגיטימיים.
• "זו בועה": קפיצות שווי של מאות אחוזים בתוך זמן קצר, מכפילים קיצוניים, השקעות הון עצומות בתשתיות – והיסטוריה שמראה שבכל מקום שבו מספרים מתנתקים מהמציאות, בסוף יש נחיתה, לעיתים אלימה.

ובתוך המתח הזה מגיע עימות אישי שמתגלגל לכותרות – ומזקק את השאלה הגדולה: האם המיליארד הבא שמוזרם ל-AI הוא השקעה הגיונית או הימור ספקולטיבי.

Burry נגד Karp: קרב על Palantir וההיגיון השוקי

Michael Burry, הידוע מה"Big Short" על בועת הנדל"ן לפני משבר 2008, מציב מטרה חדשה: בועת ה-AI. דרך Scion Asset Management הוא חשף פוזיציות פוט משמעותיות על מניות Palantir ו-Nvidia – הימור דובי שמרמז שהשווי שלהן גבוה מדי ביחס למה שהן מסוגלות להצדיק.

Palantir, חברת ניתוח נתונים ופתרונות AI מהמגזר הביטחוני והעסקי, הפכה לאחת מסמלי ההייפ. מאז תחילת 2023 המניה זינקה, לפי הדיווח, בערך פי 30, עד שווי עתק של מאות מיליארדי דולרים, ביחס של יותר מפי 100 מההכנסות השנתיות הצפויות – יחס שמדליק נורות אדומות אצל משקיעים שמרניים.

Alex Karp, מנכ"ל Palantir, לא נשאר אדיש. בראיון ל-CNBC הוא תקף את Burry וטען שדווקא החברות שעליהן הוא מהמר נגד הן אלה "שעושות את כל הכסף", וכינה את הרעיון לשורט על שבבים ו"ontology" – יסודות המודל של Palantir – כ"מטורף לגמרי".

Burry השיב ב-X (לשעבר Twitter), לעג לקריאת הדוחות, והזכיר בעקיצה שהדוחות 13F מפורסמים בפער זמנים, כך שקיים פער בין מה שנחשף לבין מה שמוחזק בפועל. במקביל הוא ממשיך לרמוז שהאומדנים החשבונאיים של חברות AI – כולל קצב הפחת של תשתיות החישוב – מנופחים בצורה מלאכותית שמשפרת רווחיות על הנייר.

העימות הזה הוא הרבה מעבר לקרב אגו. הוא משקף שאלת עומק: האם השווי של שחקניות AI מובילות משקף חדשנות אמיתית ורווחיות עתידית, או אמונה עיוורת בהבטחה ש"AI ישנה הכל" בלי בחינה קרה של המספרים.

מהצד של הספקנים: זיכרונות Enron, Lehman והדוט-קום

Burry לא לבד. כמה מהקולות הבולטים בעולם השורט, כמו David Einhorn ו-Jim Chanos, מעלים טענות דומות:

• היקפי השקעות התשתית ב-AI (שבבים, דאטה סנטרים, שרתים) עלולים להתברר כ"השקעת יתר" – הרבה קפיטל שנשפך מהר מדי.
• יש סימנים לכך שחברות ענן ו"hyperscalers" מותחות את גבולות החשבונאות על ידי הארכת תקופות הפחת של ציוד יקר, כדי להציג רווחים יפים יותר עכשיו.
• ההיסטוריה מלאה בדוגמאות שבהן שחקנים שהעזו לקרוא תיגר על הקונצנזוס – כמו Lehman או Enron – צדקו מאוחר מדי עבור מי שנכנס בשיא האופוריה.

ההשוואה לדוט-קום חוזרת שוב ושוב: גם אז הייתה טכנולוגיה אמיתית ומהפכנית, אבל לא כל חברות ה"אינטרנט" היו אמיתיות. מי שבנה ערך שרד, מי שנבנה על חלום בלבד התרסק.

הצד האופטימי: "הבום אמיתי מאוד"

מול הספקנות ניצבים אלו שמאמינים שהפעם שונה. אחד הקולות הבולטים הוא Daniel Newman, מנכ"ל Futurum Group, שמציג טיעון חד: הרווחים, הביקוש והעמידות של חלק מחברות ה-AI – ובראשן Nvidia – מראים שלא מדובר רק ב"סיפור יפה", אלא בכלכלה אמיתית.

הטיעון של המחנה האופטימי בנוי על כמה נקודות מרכזיות:

• ביקוש חסר תקדים ל-GPUs ולתשתיות AI עבור מודלים גנרטיביים, מערכות ארגוניות, אבטחת מידע, פינטק, בריאות ועוד.
• הכנסות ורווחיות של חלק מהחברות (בעיקר שבבים ותשתיות) שכבר היום מצדיקות חלק גדול מהשווי – לא הבטחה לעתיד, אלא תזרים מזומנים עכשווי.
• שוק עצום שעדיין בתחילת הדרך: אם AI אכן תוטמע בכל תהליך עסקי, תעשייתי וממשלתי, המספרים הנוכחיים עשויים להיראות סבירים, ואולי אף שמרניים.

מבחינתם, לומר על כל מגזר ה-AI שהוא בועה – זה כמו לקרוא לאינטרנט של תחילת שנות ה-2000 "אופנה חולפת". יהיו נפילות, יהיו חברות שייעלמו, אבל המנצחות יצדיקו ואף יעברו את הציפיות.

בין Musk ל-Altman: לא רק כסף, גם אידאולוגיה

ברקע מתקיים קרב מתוקשר נוסף: Elon Musk נגד Sam Altman ו-OpenAI. כאן הוויכוח פחות על מכפילים ויותר על חזון ומבנה כוח:

• Musk טוען ש-OpenAI סטתה מהחזון המקורי כגוף ללא מטרות רווח ופתוח, והפכה לפלטפורמה מסחרית סגורה.
• Altman טוען מנגד שהוא זה שהפיח חיים בארגון ולקח אותו לקנה מידה חסר תקדים.

לעומת זאת, העימות Burry–Karp מייצג את הקו הפיננסי הטהור: האם AI שווה כל דולר שנשפך עליה, או שהמערכת שוב בונה מגדל קלפים.

למה זה חשוב למשקיע ולחובב טכנולוגיה בישראל

לקוראים בישראל – יזמים, אנשי פיתוח, משקיעים פרטיים וחברות – הוויכוח הזה אינו תיאורטי:

• סטארט-אפים ישראליים בתחום ה-AI חיים על ציר דק בין הייפ מגייס הון לבין צורך להוכיח מוצר ורווחיות אמיתיים.
• הקרנות והחברות הגדולות שבונות על צמיחה דרך AI צריכות לשאול האם הן מסתמכות על טרנד או על יתרון תחרותי בר-קיימא.
• משקיעים פרטיים בבורסות העולם או דרך קרנות/ETFs חשופים ישירות לסיכון: אם הספקנים צודקים, מכות השווי יכולות להיות חדות. אם האופטימיים צודקים, יציאה מוקדמת מהתחום עלולה להתגלות כטעות אסטרטגית.

בפועל, התמונה מורכבת:

• יש חברות כמו Nvidia שמציגות ביקוש מוכח ומרכזיות אקוסיסטמית.
• יש חברות תוכנה ו"פלטפורמות AI" עם מכפילים עצומים והבטחות רחבות, אבל מסלול רווחיות לא תמיד ברור.
• יש סכנה אמיתית של "overbuild" בתשתיות – דאטה סנטרים ושבבים שנבנים בקצב שמניח שימוש מלא, בזמן שעוד לא ברור אם הכל יתממש.

אז בועה או מהפכה? כנראה גם וגם

ההיסטוריה של טכנולוגיה מלמדת: מהפכות אמיתיות כמעט תמיד מגיעות עם בועה. הכסף הגדול נכנס מהר מדי, מנפח שווי, מאפשר השקעות מופרזות – ומתוכן גם נולדות התשתיות והחברות שישנו את העולם.

הוויכוח בין Burry ל-Karp, בין Einhorn ל-Newman, אינו מי צודק עקרונית לגבי חשיבות ה-AI – כמעט כולם מסכימים שהטכנולוגיה משמעותית. השאלה היא המחיר.

עבור מי שחי את טכנולוגיית ה-AI בישראל, אולי הלקח הפרקטי הוא זה:

• להתרגש מהפוטנציאל, אבל לקרוא דוחות.
• להאמין בחדשנות, אבל לשים לב למכפילים, לקצב שריפת המזומנים ולשאלת ה"value for money".
• להבין שהקרב על AI הוא גם מאבק נרטיבים: בין מי שרואים בעתיד גרף רווחיות, לבין מי שרואים ענן אבק אחרי התפוצצות.

העולם העסקי, כמו שכותבים בוול סטריט, מחכה לתשובה. ייתכן שהיא תגיע לא דרך ציוץ אחד של Burry או ראיון אחד של Karp, אלא דרך השנים הבאות – שבהן יתברר מי באמת בונה על בסיס של קוד, נתונים ולקוחות, ומי בונה על אוויר חם.