סקרנות אנושית מול בינה מלאכותית: היתרון הבלתי נראה של מנהיגים

בעידן שבו AI מעבד מיליוני מסמכים בזמן שאנחנו פותחים אחד - טמון דווקא יתרון מפתיע למנהיגות האנושית: הסקרנות האנושית.

מה AI מפספס

בעוד בינה מלאכותית מזהה דפוסים ומבוססת על נתונים קיימים, היא לא שואלת 'למה זה חשוב?' או 'האם אנחנו פותרים את הבעיה הנכונה?' היא לא קוראת את החדר ולא מציבה אתגרים לתפיסות קיימות. הסקרנות האנושית ממלאת את הפער הזה - היא מחברת נקודות סמויות, משנה פוקוס מדחיפות למשמעות ובולטת במיוחד בסביבות משתנות.

כוחה של סקרנות ארגונית

• ב-Microsoft, סטיה נאדלה עודד מעבר מתרבות 'יודע-הכל' ל'לומד-הכל', צעד שהוביל לשיתוף פעולה עם OpenAI בשווי 13 מיליארד דולר וגידול שווי השוק ל-3.74 טריליון דולר.
• Amazon אימצה את תרבות 'יום 1' של ג'ף בזוס: סקרנות קבועה שמאפשרת לצלוח עשורים עם עסקים חדשים.
• Pfizer שאלה '"למה לא השנה?"' והשיגה תוך 9 חודשים חיסון לקורונה - שבר את שיא הפיתוח הקודם שארך ארבע שנים.

למה סקרנות נזנחת?

סביבות עבודה מבכרות מהירות על פני עומק ומטרות מדידות על חשבון חקירה. מנהיגים נוטים לבלום אותה לא במתכוון כשהתפוקה הופכת למדד הבלעדי.

הפיכת סקרנות לפרקטיקה יומיומית

• מדוד שאלות, לא רק תוצאות: נאדלה נהג לסיים ישיבות בשאלה 'מה פספסנו?'
• הקצה זמן לחשיבה: כמו 'תרבות יום 1' - זמן מוגן ללא יעדי תפוקה.
• ממן ניסויי סקרנות: לפני פרויקטים, שאל אילו הנחות יבחנו - כפי שביצעו Pfizer עם צירי הזמים.

למה זה קריטי בעידן AI?

כשAI ימשיך להכות אותנו במהירות, דיוק וזיכרון - הסקרנות האנושית תהיה המבדיל הבלתי ניתן לשכפול. היא זו שתבחן האם המטרה עדכנית, תחוש את הצרכנים או תזהה חוסרים. הנה האתגר המנהיגותי: ליצור מרחב שבו סקרנות פורחת דווקא כשAI משתלט על השאר.