בתעשייה האווירית הבטיחו לתלמידים: ״ב-2040 ניפגש פה״
תלמידים של עמל הולץ חיל האוויר בילו יום בתעשייה האווירית, נחשפו לפיתוחים ולתהליכי עבודה, ושמעו ממהנדסים איך נראה מסלול קריירה — וגם מה עושים עם כישלון. הצוות סיפר שאינו חושש מ-AI, אלא משלב אותו בלמידה, ורייס הבטיח: ב-2040 ניפגש כאן שוב.

עשרות תלמידים של בית הספר הרב-תחומי עמל הולץ חיל האוויר הגיעו לסיור בתעשייה האווירית — ויצאו עם שיעור לא מתוכנן על קריירה טכנולוגית, על כישלון מפואר ועל כלי אחד שמשנה להם את צורת הלימוד.
ניר רייס, סמנכ״ל הון אנושי בתעשייה האווירית, פתח את המפגש וסיפר שבית הספר מכשיר כבר דורות של תלמידים לתפקידי השדרה הטכנית והטכנולוגית של חיל האוויר. במהלך הביקור התלמידים נחשפו לפיתוחים טכנולוגיים, לתהליכי עבודה ושמעו מהמהנדסים על הדרך המקצועית שלהם.
״איפה ההתחלה שלכם הייתה?״
אחת התלמידות שאלה את הבכירים איפה הכול התחיל. איריס, מהנדסת בכירה בתעשייה האווירית, סיפרה שהחלה דווקא כמעצבת — והיום היא עוסקת בהנדסת מוצרים: ״אם יש כאן מישהי או מישהו שלא יודעים מה הם רוצים להיות כשתהיו גדולים, זה בסדר. ברגע שתעשו משהו שבאמת בוער בכם מבפנים, אני בטוחה שתצליחו״.
אוהד, עובד בכיר בתעשייה האווירית, דיבר על הרגע שבו מוצר הופך מרעיון למשהו שפועל בשטח: ״אני מפעיל מוצרים שאני עוד זוכר אותם כרעיון, כמצגת ראשונית, ועכשיו הם בשלים, הם עובדים, הם עושים מה שרצינו מהם. התרגשות, צמרמורות בכל הגוף״. הוא הזכיר את המבצעים ״עם כלביא״ ו״שאגת הארי״.
עדי, בכירה נוספת, סיכמה את גישת הניסוי והטעייה: ״גם אם תיכשלו, מה יקרה? הכישלונות הכי מפוארים הם אלה שבסוף הביאו לנו את ההצלחות הכי גדולות שיש היום״.
אז מה עושים עם AI בכיתה?
רייס שאל את צוות בית הספר איך כניסת ה-AI מאתגרת את הלימודים. ערן בן דור, סגן מנהלת בית הספר עמל הולץ חיל האוויר, השיב: ״אנחנו לא חוששים מ-AI. הוא בהחלט מאתגר גם אותנו כצוות — לא צריך לפחד מהכלי, אלא לשלב אותו בלמידה בצורה נבונה ונכונה״.
מדים עוד בתיכון
רבים מהתלמידים כבר עשו את הבחירה. מאיה חרמון, תלמידה בת 16, סיפרה ש״כשאנחנו לומדים בבית הספר ושומעים על חיל האוויר ועל המלחמות והמבצעים, זה לא אותו דבר כמו לראות אותם פיזית. אני רואה את המטוסים, את האלקטרוניקה בפנים, את כל התהליכים״. תלמיד אחר אמר שהוא רואה את עצמו ״בעתיד פה, אולי כמכונאי בחיל האוויר״.
במפגש בלטו גם סיפורים אישיים של תלמידים שעלו לארץ: דניה כהן, שעלתה מארצות הברית, הסבירה ש״אני דתייה, וזו הארץ של היהודים, ורציתי לתת משהו למדינה שלי״. ויקטוריאנו דיאז דאר, שעלה מארגנטינה, היה תמציתי יותר: ״ממש אהבתי את הצבא מאז שהייתי קטן, אז ראיתי את חיל האוויר ואמרתי — יאללה״.
רייס סגר את המפגש בהבטחה: ״היה חשוב לנו לפגוש אתכם, זה נותן לנו תקווה והשראה. ב-2040 אנחנו ניפגש פה״, והוסיף שהחברה כל הזמן מחפשת לתת הזדמנויות לעובדות ולעובדים נוספים.
ב-2040 כבר יהיה מי שידאג לשמור את התאריך ביומן.