מתקפות AI דוחפות את הסייבר הישראלי לעידן אבטחת הזהויות

כולם מדברים היום על מתקפות מבוססות AI. אפשר לקרוא לזה טרנד חדש, אבל בפועל המגמה הזאת רק מחדדת משהו שתעשיית הסייבר הישראלית זיהתה כבר מזמן: אבטחת זהויות היא לא עוד קטגוריה לוהטת — היא הופכת לשכבת הבקרה המרכזית על כל מה שארגון מרשה לעצמו לעשות.

אם מסתכלים על הכסף, התמונה די חדה. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2026 גייסו חברות הסייבר הישראליות כ־4.3 מיליארד דולר — כמעט 40% מכלל ההון שגויס בהייטק הישראלי בתקופה הזאת. זה לא נתח, זה כמעט חצי מהשוק. שתי עסקאות הענק שהוכרזו אשתקד הסבירו למה הציפיות כאלה גבוהות: גוגל רכשה את Wiz ב־32 מיליארד דולר, ו־Palo Alto Networks רכשה את CyberArk בכ־25 מיליארד דולר.

שלושה גלים, חוט מחבר אחד

תעשיית הסייבר הישראלית כבר מורגלת בצמיחה מהירה של קטגוריות חדשות. לפני כחמש שנים היו אלה חברות אבטחת הענן, ובראשן Wiz ו־Orca. אחריהן הגיע גל של חברות שמגנות על המידע הארגוני, עם Cyera ו־Dig Security. מאז צמח דור חדש של חברות שהתמקדו באבטחת זהויות אנושיות ולא אנושיות — תחום ש־Silverfort הייתה בין הראשונות לזהות לא רק כבעיית אבטחה, אלא כשכבת הבקרה המרכזית על הגישה למשאבים ארגוניים. ועכשיו אי אפשר לפספס את ההייפ סביב אבטחת סוכני AI.

לכאורה מדובר ברצף מוכר: טכנולוגיה חדשה יוצרת בעיית אבטחה חדשה, שמייצרת קטגוריה חדשה, שמושכת יזמים והון. אלא שהפעם הקטגוריות לא מתחלפות — הן מתחילות להשתלב זו בזו, כשנושא הזהויות הופך לחוט המקשר ביניהן.

סוכן AI הוא ישות עם זהות

בזמן שסוכני AI מתפתחים ממערכות שכותבות טקסטים ומייצרות תשובות למערכות שמבצעות פעולות — קוראות מידע, שולחות מיילים, מעדכנות מערכות, מריצות קוד או מבצעות תהליכים עסקיים — שאלת האבטחה הופכת במידה רבה לשאלה של זהות וסמכות: מי הסוכן, בשם מי הוא פועל, למה הוא רשאי לגשת ומה בדיוק מותר לו לעשות.

מרגע שסוכן AI מקבל גישה למערכות ולמידע, הוא הופך לישות נוספת עם זהות והרשאות. רק שבניגוד לזהויות לא אנושיות אחרות, הוא גם מסוגל לקבל החלטות ולפעול בעצמו. יש כמובן סיכונים ייחודיים למודל AI עצמו — מניפולציה על ההוראות שהוא מקבל, זליגת מידע, ניצול חולשות במודל או חריגות בהתנהגות בזמן אמת. אבל כשבודקים איפה רוב הסיכון מתנקז ברגע שהסוכן כבר מבצע פעולה, זו שאלת הזהות והסמכות: מי נתן לו הרשאה, באילו מערכות הוא פועל, האם הוא פועל בשם עובד מסוים, והאם מותר לו רק לקרוא מידע או גם לשנות אותו.

המתקפה התייעלה, חלון התגובה התקצר

במשך שנים, מתקפת סייבר מתוחכמת הייתה פעילות מורכבת ויקרה: איסוף מודיעין על היעד, מומחיות טכנית, כתיבת כלים, איתור חולשות והפעלה ידנית לאורך זמן. לכל תוקף הייתה עלות משמעותית בהרחבת המתקפה ליעד נוסף.

AI שינה את המשוואה. איסוף מודיעין, כתיבת קוד, יצירת הודעות התחזות מותאמות, חיפוש סיסמאות, איתור דרכים להשגת הרשאות גבוהות יותר, בדיקת מסלולי גישה, הפעלת טכניקות תקיפה, למידה מכישלונות ויזום ניסיונות נוספים — הכול קורה מהר יותר, ובמקביל.

אז מה זה אומר בפועל? אם אפשר לבדוק יותר מטרות ומסלולי חדירה, בעלות נמוכה יותר ובזמן קצר יותר, היקף התקיפות הפוטנציאלי גדל — וחלון הזמן של הארגון לזהות ולהגיב מצטמצם. בעולם שבו AI מקל על איתור וגניבת הרשאות, ועל מציאת הדרך מהגישה הראשונית להרשאות רחבות יותר תוך דקות, הזהות עצמה הופכת לחלק מרכזי יותר בשרשרת התקיפה. האתגר הוא כבר לא רק לזהות פעילות חריגה, אלא למנוע מהפעולה להגיע ליעדה כשהזהות, ההקשר או היקף ההרשאה לא תואמים למדיניות.

לאן זורם הכסף

מאז תחילת 2025 גייסה קבוצה מצומצמת של חברות ישראליות בתחום הזהויות מאות מיליוני דולרים: NewCore גייסה 66 מיליון דולר, Oak 60 מיליון דולר ו־Way 20 מיליון דולר — וזה רק מדגם קטן, לצד גיוסים קטנים רבים נוספים. אלה סכומים צנועים מול עסקאות הענק של Wiz ו־CyberArk, אבל הם נכנסים לשוק שנבנה עכשיו.

גם המיזוגים והרכישות מספרים את אותו סיפור. סיסקו רכשה השנה את Astrix הישראלית, שהתמחתה באבטחת זהויות לא אנושיות, בעסקה שהוערכה בכ־400 מיליון דולר. כמה חודשים לאחר מכן השלימה Cyera את רכישת Oasis תמורת כמיליארד דולר — חברה שנבנתה סביב הגנה על מידע ארגוני רכשה חברה שנבנתה סביב השאלה מי או מה רשאי לגשת אליו. שני הגלים נפגשים באותה עסקה.

במקביל נוצר שוק הון משמעותי סביב הגנה על סוכני AI: Noma גייסה 100 מיליון דולר ב־2025, Zenity 125 מיליון דולר השנה ו־Onyx 153 מיליון דולר בשני סבבים. כלומר, גם הקטגוריה הזאת כבר מושכת מאות מיליוני דולרים.

והגבולות מיטשטשים. חברות שנבנו במקור כדי להגן על זהויות לא אנושיות הרחיבו באופן טבעי את המוצרים לסוכני AI — כי ברגע שלסוכן יש זהות והרשאות, הוא בדיוק מסוג הלקוחות שהמוצרים האלה נבנו עבורם. לא כל חברת אבטחת AI פועלת בתחום הזהויות, אבל גם שם רואים התלכדות.

היתרון הישראלי: רצף, לא גל

רון רזין, סמנכ״ל אסטרטגיה ושותפויות ב־Silverfort, טוען שהיתרון המקומי לא נמצא בגל אחד של הסייבר, אלא ברצף הגלים. גל אבטחת הענן עסק בשאלה איך להגן על התשתית החדשה שאליה ארגונים עברו. גל אבטחת המידע עסק בשאלה איפה נמצא המידע הרגיש ואיך מגינים עליו. עכשיו, כשמערכות AI מתחילות לפעול על אותה תשתית ובאמצעות אותו מידע, השאלה היא מי מקבל סמכות לפעול ובאיזה הקשר.

בין הדורות האלה עוברים ידע וכוח אדם: עובדים של חברות מצליחות מקימים חברות חדשות, משקיעים מפתחים התמחות, ורוכשים בינלאומיים חוזרים שוב לאותו אקוסיסטם. הסייבר הישראלי לא מקים בכל כמה שנים רק קטגוריה חדשה — הוא מייצר שכבות מומחיות שמחזיקות אותו קרוב למקום שבו יווצר הסיכון הבא.

אם המגמה תימשך, היתרון של ישראל לא יימדד רק במספר חברות אבטחת ה־AI או הזהויות שיוקמו כאן, אלא ביכולת להפוך את הידע שנצבר בשני התחומים לתשתית שעליה ייבנה הדור הבא של עולם הסייבר.

בשורה התחתונה, תמיד חוזרים לאותה שאלה פשוטה: מי אתם — ומי אישר לכם.