76% מהמורים לא מוכנים לשלב AI בכיתה

שר החינוך יואב קיש אוהב לדבר על מהפכת הבינה המלאכותית בחינוך. הוא מצטט את ה-OECD, מדבר על למידה מותאמת אישית, ומספר לנו שישראל היא מובילה עולמית. אבל מחקר חדש מהמכון הטכנולוגי חולון מצייר תמונה שונה לגמרי — כזו שמי שעובד בהייטק כנראה ימצא מוכרת מהזירה הארגונית: כולם מדברים על AI, מעט מאוד אנשים באמת יודעים איך להשתמש בו, והנהלה משוכנעת שהמהלך כבר קורם עור וגידים בזמן שהשטח עדיין לא זז.

מהמחקר באמת עולה

פרופ' גילה קורץ, דיקנית הפקולטה לטכנולוגיות למידה במכון טכנולוגי חולון (HIT), ערכה מחקר מקיף על השימוש בבינה מלאכותית בקרב מורים ישראלים. התוצאות, בלשון המעטה, לא מחמיאות למערכת.

76% מהמורים אמרו שיש להם ידע פדגוגי מוגבל בשילוב AI — או שאין להם ידע כלל. זו לא סתם ספירה אקדמית יבשה; זה אומר ששלושה מתוך ארבעה מורים בכיתה לא באמת יודעים איך להכניס את הטכנולוגיה הזו לשיעור. ואם תהיתם, זה לא משתפר מהר — אמנם חל שיפור קל ביחס ל-2025, אבל הפערים עדיין גדולים.

כשמסתכלים על מה מורים עושים עם AI בפועל, מתקבלת תמונה אפילו יותר ברורה. המורים משתמשים בבינה מלאכותית בעיקר ככלי עזר מאחורי הקלעים — להכנת שיעורים, להרחבת תכנים ולקבלת השראה לדרכי הוראה. הציונים הם באזור ה-3.2–3.4 בסולם של 1 עד 5. אבל כשמגיעים לשימוש בכיתה עצמה — התלמידים עובדים עם AI, יוצרים תוצרים ייחודיים, עושים חקר — הציונים צונחים ל-2.6–2.8. הפער הזה לא נסגר.

"כולם רואים בזה משהו שטוב שיש, אבל לא משתמשים בו לעבודה שיתופית או לתוצרים שאינם מצגות", אומרת קורץ. מי שמכיר את התרבות הארגונית הישראלית יזהה את הדפוס: לקנות את הכלי, לדבר עליו בישיבות, ולהמשיך לעבוד כמו קודם.

משרד החינוך: ציון 2.4

אחד הנתונים המדאיגים ביותר במחקר נוגע למשרד החינוך עצמו. המורים דירגו את הקשר שלהם עם המשרד בתחום ה-AI בציון 2.4 מתוך 5 — כלומר, הקשר נתפס כמנותק מהצרכים בשטח. רק כמחצית מהמורים מכירים בכלל את המדיניות של משרד החינוך בנושא. ו-90% מהמנהלים שרואיינו הצביעו על פער עצום בין ההכרה המערכתית בחשיבות הכנסת AI לבין המימוש בפועל.

המנהלים מתארים יישום איטי ולא אחיד, הנחיות שאינן תמיד ברורות, ותלות גבוהה ביוזמה המקומית של כל בית ספר. נשמע לכם מוכר? זה בדיוק מה שקורה כשארגון מכריז על טרנספורמציה דיגיטלית מלמעלה בלי לתת לצוותים בשטח את הכלים, הזמן וההכשרה לבצע.

השר מצטט את ה-OECD, אבל מה באמת נאמר?

בישיבת ועדת החינוך של הכנסת ביום חמישי לרגל פתיחת שנת הלימודים, קיש סיפר שמנהל מחלקת החינוך של ה-OECD, פרופ' אנדריאס שלייכר, אמר שישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בשילוב למידה מותאמת אישית. הצהרה יפה. אבל כשבודקים את המקור, מתברר שהסיפור מורכב יותר.

מהתכתובת שנחשפה עולה שמדובר כנראה במכתב ששלח שלייכר לקיש, ובו ציין שב-2024 ישראל דורגה במקום בינוני ביחס למדינות אחרות. לפי ידיעה אחת שפורסמה, שלייכר העריך שהרחבת השימוש ב-AI ללימוד אנגלית ומתמטיקה צפויה להציב את ישראל בין המדינות המובילות — כלומר, מדובר בפוטנציאל עתידי, לא במצב נוכחי. המכתב עצמו לא פורסם רשמית, כך שאי אפשר לאמת את הדברים במלואם.

קיש מצדו הודיע על יוזמה שבמסגרתה כל חטיבות הביניים ילמדו אנגלית באמצעות למידה מותאמת אישית מבוססת AI, ו-150 בתי ספר יתחילו ללמוד מתמטיקה באותה שיטה. "אני מעדיף להתקדם ולטעות מאשר להישאר מאחור", אמר. זה משפט מעניין — כי כשמחנכים מיליון תלמידים, "לטעות" יכול להיות מאוד יקר.

מה אומרים מומחי החינוך?

כאן הסיפור נהיה מעניין באמת, כי מי שעוסק בתחום לא מדבר רק על אתגרים טכניים — הוא מדבר על מהפכה יסודית בתפקיד בית הספר והמורה.

שי פירון, שר החינוך לשעבר וכיום נשיא ארגון פנימה פתרונות ישראליים, לא מתלהב מהמהלך של משרד החינוך, בעיקר כי הוא מגיע מלמעלה. "שילוב AI תלוי ביזמות. כל הרעיון הוא התאמה לצרכים. אין דבר כזה שמשרד בונה בוטים", הוא אומר. לדבריו, חלק גדול מהמושגים שבהם אנחנו חושבים על חינוך לא יהיו רלוונטיים בתוך שנים ספורות. "אנחנו מחנכים לעולם שלא קיים. בעתיד לא יהיו כיתות. לכל ילד יהיה סוכן AI שיתאים לו את חוויית הלמידה".

ד"ר רוני רמות, מנהלת תכנון אסטרטגיה ופיתוח אקדמי של מכללת סמינר הקיבוצים, מפנה אצבע אל המערכת: "שינוי לא יבוא מזה ששר ינחית מלמעלה רפורמה". היא מציינת שעל פי סקר של הסתדרות המורים מ-2025, קרוב ל-70% מהמורים הישראלים אינם מרגישים בטוחים להנחות תלמידים בתחום ה-AI. לדבריה, אונסק"ו ממליץ שאסור להכניס AI למערכת בלי הכשרה למורים — אבל "בישראל, מערכת השעות בנויה כך שלמורים אין זמן להכשרה".

מחקר של ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך) מראשית השנה מחזק את הנקודה: רק 32% מתלמידי החינוך הממלכתי מרגישים שבית הספר מלמד אותם להשתמש בכלי AI.

אז מה יהיה תפקיד המורה?

החלק היותר מרתק בדיון נוגע לעתיד — לאופן שבו AI ישנה את מהות תפקיד המורה ובית הספר כמוסד.

פרופ' יורם הרפז מהמכללה לחינוך בית ברל, ששותף גם בסטארט-אפ PaiDevo שמאבחן כישורים ותחומי עניין של תלמידים, אומר ש"AI מאפשר לממש פנטזיה בת מאות שנים של הוראה מותאמת אישית. יש משהו לא נורמלי בזה שמורה מדברת ל-30 תלמידים ביחד". הוא צופה שבית הספר יהפוך ל"מתחם סטרילי מבחינה דיגיטלית — חדר כושר לתקשורת אנושית, אמפתיה וחשיבה עצמאית", כי "AI מבודד מאוד את הילדים ומנוון את המיומנויות החברתיות".

ד"ר עמיר גפן, חוקר AI מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, מסכים: "ילדים יוכלו ללמוד הכול מהבית עם משקפי מציאות רבודה, אבל הם יצאו לבית הספר כדי להיפגש עם ילדים אחרים ועם מבוגרים משמעותיים. זה יהיה הרבה יותר דומה לפעולה בצופים".

לגבי הכיתה עצמה, שניהם צופים את קץ שורות שולחנות הפורמייקה. גפן מתאר מודל שבו "המורה לא ייתן הרצאה אלא יפתח את השיעור, ייתן לתלמידים לעבוד עם AI ויעבור ביניהם כמנחה. אחר כך יהיו 30 דקות של סיכום". הרפז מוסיף שבמקום כיתה מסורתית יהיו "תאים של אופן ספייס כמו חברת הייטק, כשהמורים יעברו בין התלמידים וייתנו תשומת לב אישית".

פירון מציג את השאלות הקשות באמת: "אם הולכים לפרסונליזציה, איך עושים מבחן שכבתי? איך נותנים תעודות?" שאלות שמערכת החינוך עוד לא התחילה לענות עליהן.

המורה לא ייעלם — אבל הוא ישתנה

אחד הדברים הברורים שעולים מהמחקר ומהשיחה עם המומחים הוא שתפקיד המורה עומד להשתנות לחלוטין. "המורה העתידי לא יעביר ידע", אומר פירון. "הכשרת המורה תצטרך להשתנות ולהתמקד בהעברת ערכים, כישורים חברתיים ואינטליגנציה רגשית".

גפן משלים: "כל התהליכים של חינוך, הוראה ולמידה משתבשים. המורה כמקור הידע — זה נגמר. התפקיד של אנשי החינוך יהיה להכין את התלמידים לעולם שאנחנו לא יודעים איך ייראה. מי שיצליח לנווט בעולם החדש הוא מי שיהיה זריז וגמיש".

שורה תחתונה: הפער בין חזון למציאות

אז איפה אנחנו עומדים? ישראל מכריזה על מהפכת AI בחינוך, משרד החינוך מדבר על למידה פרסונלית וציטוטים של ה-OECD — אבל בשטח, שלושה רבעים מהמורים לא יודעים איך להשתמש בטכנולוגיה הזו. הפערים הדיגיטליים מאיימים להתרחב, המנהלים מדווחים על הנחיות לא ברורות, והתלמידים עצמם מרגישים שהם לא מקבלים את הכלים.

אם לתרגם את זה לשפת ההייטק שכולנו מכירים: יש לנו חזון מצוין, יש טכנולוגיה קיימת, אבל ה-onboarding לא קרה, ה-change management לא קרה, והטמעת ה-tool נתקעה בשלב ה-proof-of-concept. ההבדל הוא שכאן מדובר בילדים, לא ב-migration ל-Cloud. וכשמדובר בילדים — המחיר של "להתקדם ולטעות" הוא לא עניין טכני.