מלחמת התוכן: איך AI מטלטל את זכויות היוצרים, ויקיפדיה והמו״לים הגדולים

מבוא: בינה מלאכותית נכנסת חזיתית בקניין הרוחני

המרוץ לפיתוח מודלי GenAI חזקים יותר דוחף את תעשיית הטק לצרוך כמויות עצומות של תוכן אנושי: חדשות, ספרים, תמונות, וידאו, קוד, ויקיפדיה וכל מה שביניהם. אבל 2025 מסתמנת כרגע ההתהפכות: המו"לים, היוצרים והפלטפורמות שהזינו את האינטרנט דורשים תשלום, שקיפות ושליטה.

במרכז הדרמה עומדים שלושה קווי שבר:

1. מאבק משפטי וכלכלי בין מו"לים לחברות AI – בהובלת News Corp ותיקים מתוקשרים נגד OpenAI, Meta, Stability AI ואחרים.
2. מאבק על מודל השימוש בתוכן חינמי לכאורה – ויקיפדיה קוראת רשמית: תפסיקו לסרוק, תתחילו לשלם.
3. כאוס רגולטורי ותפיסתי סביב זכויות יוצרים בעידן GenAI – מי שולט בתוכן? מי מקבל הגנה? והאם Fair Use הופך לחריג או לברירת מחדל תאגידית?

לישראלים שחיים על הציר שבין GitHub ל-Reddit וקוראים גם טורי פרשנות וגם RFCs, זו לא רק דרמה משפטית: זו שאלה קיומית של האקוסיסטם שבו אנחנו מפתחים, כותבים, מצלמים ומפרסמים.

---

News Corp: אסטרטגיית "לחזר ולתבוע"

מנכ"ל News Corp, רוברט תומסון, הגדיר את קו החברה מול חברות הבינה המלאכותית במונח חד: "Wooing and suing" – לחזר ולשתף פעולה עם מי שמשלם, ולתבוע את מי שלא.

ליבת המסר שלו:

• אין יותר "חומר גלם חינמי": תכנים עיתונאיים, ארכיונים וכתבות בשידור חי הם נתונים איכותיים שמודלי AI תלויים בהם – ולכן, לטענתו, חייבים להיות מתוגמלים.
• "פשע תוכן" לא ישתלם: שימוש בתוכן עיתונאי ללא רישיון – גם בשלב האימון וגם בשלב ההפעלה – ייתקל באכיפה משפטית אגרסיבית.
• שני מסלולים במקביל:
  • מסלול מסחרי: הסכמי רישוי, בראשם הדיל עם OpenAI, ועוד עסקאות צפויות עם חברות AI נוספות.
  • מסלול משפטי: תמיכה ולחץ באמצעות תביעות נגד חברות שבונות מוצרים מסחריים על בסיס חומר מוגן בלי לשלם.
• מוניטיזציה של ארכיון ו-Live Data: News Corp מציבה את עצמה כספקית תשתית מידע ל-AI – חדשות בזמן אמת, בסיסי ידע היסטוריים, תכנים מאומתים.

מאחורי זה עומדת הבנה פשוטה: אם AI מחליף טראפיק לאתרי חדשות, חייב להיות מודל שבו אתרי החדשות מרוויחים ישירות ממנועי ה-AI ולא רק נמחצים לידם.

---

ויקיפדיה לחברות AI: פחות scraping, יותר API (ובתשלום)

ויקיפדיה, אחת מאבני היסוד של האינטרנט המודרני ומקור אימון קריטי כמעט לכל מודל שפה גדול, מציבה עכשיו קו ברור יותר.

בפוסט רשמי של Wikimedia Foundation נכתב: הגיע הזמן להפסיק לסרוק את האתר כאילו אתם משתמשים אנושיים, ולהתחיל להשתמש במוצר הייעודי: Wikimedia Enterprise, API מסחרי בתשלום.

למה זה קורה עכשיו?

1. שינוי בהרגלי החיפוש: משתמשים שואלים שאלות ב-ChatGPT ובכלי AI אחרים במקום להיכנס ישירות לוויקיפדיה. המשמעות:
   • פחות חשיפה לבקשות תרומה.
   • פחות מעורבות עורכים.
2. עומס טכנולוגי אמיתי:
   • ויקיפדיה חשפה שבחודשים האחרונים בוטים של AI התחזו לגולשים אנושיים כדי לעקוף מערכות זיהוי.
   • התוצאה: עומס, בלי תרומה כספית להחזקת התשתית.
3. מודל מימון עדין:
   • הפעלת ויקיפדיה עלתה כ-179 מיליון דולר בשנים 2023–2024.
   • האתר לא מציג פרסומות ונשען על תרומות.

מה ויקימדיה מבקשת?

• שימוש ב-Enterprise API כדי לצרוך את התוכן "בצורה בת-קיימא".
• ייחוס (Attribution) ברור: להראות למשתמש מאיפה הגיע הידע, ולפתוח דלת חזרה לוויקיפדיה.
• הכרה בכך שהידע החופשי לא נולד מעצמו – הוא נוצר, נבדק ומתוחזק על-ידי קהילה אנושית שצריכה תשתית ותקציב.

זו איננה הכרזת מלחמה משפטית, אך היא חלק מאותו גל רחב שבו יצרני תוכן אומרים לחברות AI: אם אתם בונים עלינו מודלים בשווי מיליארדים – אנחנו לא יכולים להישאר מחוץ למשחק.

---

כאוס זכויות היוצרים: הבעיות לא נשארות אצל ה"גדולים"

מעבר לתאגידים, שאלת זכויות היוצרים ב-AI נוגעת לכל אחד מאיתנו – גם למי שמייצר ממים, קוד, פוסטים מקצועיים ב-LinkedIn, חומרים שיווקיים או קומיקסים ב-Midjourney.

הכתבות שסקרו את המצב המשפטי בארה"ב מציירות תמונה ברורה: אין עדיין תשובה אחת, יש הרבה סיכונים.

1. האם אפשר להגן בזכויות יוצרים על יצירה שנוצרה בעזרת AI?

העמדה הנוכחית של רשויות כמו US Copyright Office (לפי הדיווחים):

• יצירה שנוצרה במלואה על-ידי AI – לרוב לא תקבל הגנת זכויות יוצרים. הסיבה: החוק מגן על מחבר אנושי.
• תוכן שעבר עריכה/שילוב/עיבוד אנושי מהותי באמצעות AI – ייתכן שיזכה בהגנה, אבל:
  • חייבים לחשוף את השימוש ב-AI בעת הרישום.
  • רק החלקים שנושאים חותם יצירתי אנושי ממשי מוגנים.
• מקרים חריגים: כשניתן להוכיח תרומה יצירתית עמוקה (למשל, קומפוזיציה, בחירה קפדנית, עריכה מסיבית של outputs), יש סיכוי להגנה.

עבור קהילת היוצרים והסטארטאפים בישראל זה קריטי: מוצרים, מותגים ותכנים שמבוססים על AI בלבד עלולים להיות חשופים להעתקה חוקית כמעט מלאה, בלי הגנה אפקטיבית.

2. האם מותר לחברות AI להכשיר מודלים על תוכן מוגן בזכויות יוצרים?

זה לב הסכסוך בין מו"לים, סופרים, אמנים וחברות AI.

הקו הבסיסי של דיני זכויות היוצרים:

• בעל הזכויות מחליט כיצד ייעשה שימוש ביצירה שלו, כולל לצורך אימון מודלים.
• שימוש ללא רישיון עלול להיחשב הפרה, במיוחד אם מדובר בשכפול מסיבי או ביצירת תחליף מסחרי.

בפועל:

• נחתמו הסכמי רישוי (למשל עם Financial Times, Axel Springer, סוכנויות חדשות גדולות ועוד).
• במקביל – יותר מ-30 תביעות פעילות בארה"ב נגד חברות AI, כולל:
  • The New York Times v. OpenAI
  • תביעות של יוצרים ואמני קונספט נגד Stability AI ואחרים.

התקדימים שנרשמו עד כה מראים תמונה מעורבת:

• בכמה מקרים משמעותיים בתי משפט קיבלו את טענת Fair Use של חברות AI ביחס לשימוש בספרים כאוסף נתונים, תוך הדגשה שהשימוש "טרנספורמטיבי".
• במקביל דווח על הסכמי פיצוי בהיקף גדול כלפי מחברים.

המשמעות: הקו בין "אימון מותר" ל"העתקה אסורה" עדיין לא סגור. מי שבונה היום מוצר GenAI צריך להבין שהוא משחק על קרקע משפטית זזה.

3. Fair Use: חריג מוגבל או רישיון גורף לתעשיית AI?

דוקטרינת Fair Use נועדה לאפשר שימוש מוגבל בתוכן מוגן למטרות כמו:

• ביקורת
• מחקר
• הוראה
• דיווח חדשותי

היא נשענת על ארבעה גורמים מרכזיים:

1. מטרת השימוש (מסחרית או לא, טרנספורמטיבית או מחליפה)
2. אופי היצירה (עובדתית או יצירתית)
3. היקף ואיכות הקטעים שנעשה בהם שימוש
4. ההשפעה על השוק המקורי

חברות כמו Google ו-OpenAI דוחפות לפרשנות רחבה מאוד: אימון מודלים על מאסות תוכן – כפעולה טרנספורמטיבית שמותרת.

מצד שני, יוצרים, איגודי סופרים, שחקנים ובמאים טוענים:

אל תתנו לתאגידי ענק פטור מיוחד. אין סיבה שחברות בשווי טריליונים יקבלו חופש להשתמש חינם בעמל היצירתי של אחרים.

הרגולטורים, לפי הדיווחים, בינתיים נזהרים: מודים שיש מקרים שבהם Fair Use עשוי לחול – אבל מסרבים להפוך אותו להיתר גורף ל-AI.

---

השלכות מעשיות: מה זה אומר למפתחים, יזמים ויוצרים בישראל?

1. בוני מודלים ומוצרי AI

אם אתם מפתחים בארץ מודל שפה, כלי גנרטיבי או פלטפורמת AI B2B:

• שקלו מקורות מידע מורשים: APIs רשמיים (כמו Wikimedia Enterprise), הסכמי רישוי עם ספקי תוכן, שימוש בנתונים ברישיון פתוח ברור (CC BY, CC BY-SA וכו'), תוך הקפדה על תנאי הרישיון.
• הימנעו מאיסוף אגרסיבי של אתרים מסחריים וכתבות חדשות בלי בדיקה משפטית.
• בנו לוגים ושקיפות: כך שתוכלו להראות בעתיד מהיכן הגיע הדאטה.

2. סטארטאפים ועסקים שמשתמשים ב-GenAI בתוכן שיווקי, מוצרי, קריאטיבי

• אל תניחו שהפלט של מודל AI תמיד "נקי" משפטית.
• כשנדרש בידול אסטרטגי או IP חזק (מותג, דמות, עיצוב מוצר, UI ייחודי) – ודאו שיש תרומה אנושית ממשית, מתועדת.

3. יוצרי תוכן, עיתונאים, אמנים, מפתחי קוד

• הבינו שאתם בעלי זכויות כברירת מחדל על מה שאתם יוצרים.
• עקבו אחרי תנאי השימוש של פלטפורמות שבהן אתם מפרסמים – האם הן מתירות שימוש בחומר שלכם לאימון מודלים.
• צפו להתרחבות כלים משפטיים וטכנולוגיים (תווי זיהוי, opt-out, מנגנוני רישוי) שיאפשרו יותר שליטה.

---

בין חזון הידע החופשי לבין קפיטליזם של דאטה

בבסיס הוויכוח הזה יש שאלה עמוקה יותר, שעלתה גם בניתוחים המשפטיים:

למה בכלל קיימות זכויות יוצרים?

יש שתי תפיסות מרכזיות:

1. הגישה הערכית-תרבותית – להגן על יוצרים, לעודד יצירה אנושית, לחזק תרבות וידע.
2. הגישה הכלכלית-תעשייתית – להפוך יצירה לנכס שניתן למדוד, לסחור ולמנף אותו.

במשך שנים שתי הגישות חיו יחד יחסית בשלום. GenAI שבר את האיזון:

• חברות טק רואות בתוכן באינטרנט חומר גלם תשתיתי.
• יוצרים ומו"לים מזכירים שתוכן זה עבודה אנושית, ולא משאב טבע.
• פלטפורמות כמו ויקיפדיה תקועות באמצע: הן נבנו על אידיאל של ידע חופשי, אבל מגלות שבעידן שבו AI עונה במקום להפנות, גם האידיאל הזה צריך מנגנון מימון קשיח יותר.

המסקנה המתבקשת לקהל הישראלי שחי טכנולוגיה ביום ויצירה בלילה:

אנחנו נכנסים לעידן שבו גישה לדאטה איכותי הופכת לנכס אסטרטגי, ויישור קו עם זכויות יוצרים – ממכשול לכאורה, לכלי תחרותי ומוסרי. מי שיבנה מוצרי AI תוך כיבוד מקורות המידע, מודלי תשלום הוגנים ושקיפות – ישרוד טוב יותר משפטית, יגייס אמון ויזכה גם לשיתופי פעולה עם השחקנים הגדולים.