היזם הישראלי שי רשף: "לאסור על תלמידים להשתמש ב-AI זה קרב אבוד"
שי רשף הישראלי, יזם חינוך עם שני אקזיטים מאחוריו, בנה את UoPeople, שהפכה לאוניברסיטה הגדולה בארה״ב לפי מספר הסטודנטים, עם 271 אלף סטודנטים מ-216 מדינות. הוא משתמש ב-AI כמנוע מרכזי — עוזר הוראה, מערכת למניעת העתקות, ובקרוב גם תרגום רב-לשוני — ודוחה לחלוטין את גישת האיסור. היעד: מיליון סטודנטים. התקציב הנוכחי: 25 מיליון דולר בלבד.

271 אלף סטודנטים מ-216 מדינות וטריטוריות לומדים כולם באוניברסיטה אחת. לא בהרווארד, לא ב-MIT, ואפילו לא בקמפוס פיזי. University of the People — UoPeople, או בשמה העברי אוניברסיטת ההמונים — היא מוסד אקדמי אמריקאי שכל הלימודים בו מקוונים. בשבוע שעבר היא פתחה את שנת הלימודים והפכה לאוניברסיטה הגדולה ביותר בארצות הברית לפי מספר הסטודנטים. אחד מכל אלף סטודנטים בעולם לומד שם. מי שבנה את זה? ישראלי. והיעד הבא שלו — מיליון.
אחרי שני אקזיטים, לשנות את העולם
שי רשף, יליד ישראל ששירת, למד ועבד כאן, ייסד את UoPeople לפני כ-18 שנה, אחרי שני אקזיטים מוצלחים בתחום החינוך. "ראיתי שכשאתה מחנך אדם אתה יכול לשנות לו את החיים", הוא מסביר, "וחשבתי: מה שצריך זה לשנות את העולם". נשמע בומבסטי? אצל רשף, עם הזיק הנלהב בעיניים, זה נשמע כמו תוכנית עסקית. "אף אחד בעולם לא צריך להישאר ללא השכלה גבוהה רק כי הוא לא יכול להרשות לעצמו אותה בגלל נסיבות כלכליות, גיאוגרפיות ופוליטיות".
המשבר הכפול
אז מה בעצם קרה כאן? כדי להבין למה UoPeople הפכה למוסד הגדול בארצות הברית, צריך להבין את המשבר הכפול בהשכלה הגבוהה בעולם.
לפי אונסק״ו, יש היום בעולם כ-270 מיליון סטודנטים. במדינות המפותחות — קיפאון או ירידה במספרם. ארצות הברית "איבדה" יותר מ-1.5 מיליון סטודנטים מאז 2010, וגם במערב אירופה יש ירידה בנרשמים. הסיבות: עלויות גבוהות, ירידה בילודה, כאוס פוליטי — וגם AI שגורם לצעירים לתהות אם בכלל צריך תואר.
מנגד, בעולם המתפתח יש זינוק חד בביקוש, אבל מחסור אדיר בתשתיות לימוד. באפריקה שמדרום לסהרה, שבה אוכלוסיית הצעירים צומחת ביותר מ-60% בעשור האחרון, פחות מ-10% מהצעירים מגיעים לאוניברסיטאות. לשם השוואה, בצפון אמריקה ובמערב אירופה — 80%. הממוצע העולמי עומד על 43%, לפי אונסק״ו.
UoPeople נבנתה בדיוק כדי לגשר על הפער הזה — נגישה לאמריקאים ולאירופאים שלא יכולים להרשות לעצמם אוניברסיטה "רגילה" בגלל המחיר או תנאי הקבלה, וגם לתושבי מדינות מתפתחות שאין להם איפה ללמוד. לא בכדי רשף כבר זכה בשני הפרסים החשובים בעולם בתחום החינוך.
7,200 דולר לתואר — וגם את זה לא כולם משלמים
איך זה עובד בפועל? המודל מפתיע בפשטותו. הלימודים עצמם חינמיים לחלוטין — הסטודנטים משלמים רק על בחינות. בחינה בקורס אחד עולה כ-180 דולר; תואר מלא, שמוכר על ידי הרשויות האמריקאיות, עולה בסביבות 7,200 דולר. וגם את זה — רק שליש מהסטודנטים משלמים. היתר מקבלים מלגות.
לשם השוואה: שנת לימודים לתואר ראשון באוניברסיטה ישראלית עולה כ-12 אלף שקל, ובארצות הברית — בין 11 אלף ל-100 אלף דולר לשנה. הפער הזה מושך סטודנטים מרקעים ששום אוניברסיטה מסורתית לא הייתה מגיעה אליהם.
15% מהם אמריקאים. 40 אלף מגיעים ממדינות ערב, 15 אלף מהם סורים. כמעט רבע — 50 אלף — הם פליטים ועקורים. כשליש אפריקאים, מהם 80 אלף מניגריה. יותר מ-7,000 נשים אפגניות שלומדות בסתר. יש סטודנטים מתימן, ממיאנמר, מאוקראינה, מדרום אמריקה — וגם מעזה.
"שני מרצים נהרגו, ושניים אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם"
"בשנה שעברה היו לנו 130 סטודנטים בעזה, השנה מספרם הוכפל", מספר רשף. "יש לנו כיום שמונה מרצים ברצועה. היו לנו עוד, אבל ארבעה יצאו למצרים וארבעה נעלמו — שניים נהרגו, לפי בני המשפחה שלהם, ושניים אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם". הסטודנטים מעזה לומדים בערבית, כמו עוד כ-20 אלף סטודנטים; השאר לומדים באנגלית.
איך בכלל מגיעים לסטודנטים במקומות כאלה? "בהרבה מקומות זה מפה לאוזן, ואנחנו עובדים עם ארגונים מקומיים, גם בעזה", אומר רשף. "אנחנו מכוונים למקומות שבהם צריכים אותנו — עשינו את זה בסוריה במלחמת האזרחים, באפגניסטן, בתימן, בקרב בני רוהינגיה, בוונצואלה. בכל מקום שבו צריך אותנו — אנחנו שם".
ומה עם הנשים האפגניות שחיות תחת שלטון הטליבאן? "אנחנו אומרים להן: אל תצאו מהבתים, תלמדו בבית, אף אחד לא צריך לדעת שאתן לומדות. מבחינתנו אתן יכולות ללמוד עם שמות בדויים. אם בכיתה היא מופיעה כג'יין מקליפורניה — אף אחד לא יודע, גם המורה לא, אבל אנחנו יודעים שהיא מאפגניסטן".
וכדי ללמוד צריך רק דבר אחד: חיבור לאינטרנט. "אם אין לך אינטרנט אתה לא יכול ללמוד", מבהיר רשף, "אבל מתברר שיש אינטרנט בהרבה יותר מקומות משחושבים. באפגניסטן יש 7,000 סטודנטיות, כולן עם אינטרנט. איך? אני לא יודע".
AI כמנוע, לא כאויב
ועכשיו, מה שהכי רלוונטי למי מכם שעובד בתחום. בעולם שבו אוניברסיטאות נאבקות בשאלה איך להתמודד עם ChatGPT ומודלים דומים — ובוחרות בגלאים, באיסורים, בבחינות בכתב יד — רשף בחר בכיוון ההפוך לחלוטין.
"אני מאמין גדול בבינה מלאכותית, ואנחנו משתמשים בה המון. זה חוסך לנו ים של כסף שאפשר להשקיע בתלמידים". UoPeople הכניסה עוזר הוראה מבוסס AI, אחיד בכל הכיתות, ומערכת למניעת העתקות שמבוססת כולה על בינה מלאכותית. התוכניות קדימה: בתוך שנה, AI יאפשר ללמד בשפות רבות יותר. "המרצה ישאל באנגלית והתלמיד יענה בעברית", מתאר רשף את החזון — "ברגע שה-AI יהיה שם, אין שום סיבה שלא אוכל ללמד תלמיד ישראלי באנגלית והוא ילמד בעברית".
הפילוסופיה חותכת: לא אוסרים — מפנים. "אנחנו אומרים לתלמידים: 'הנה השאלה, לכו ל-AI לקבל תשובה, אבל אנחנו רוצים שתוכלו לענות למה זו התשובה הנכונה ומה המקורות שלה'. לאסור על תלמידים להשתמש ב-AI זה קרב אבוד וחסר סיכוי. העניין הוא להשתמש בו נכון".
למי מכם שנמצא באקדמיה הישראלית או בפיתוח edtech — זו תובנה מעניינת. בעולם שבו מוסדות רבים מנסים "להילחם" ב-AI עם גלאים ובדיקות, רשף בנה מודל שמניח שה-AI הוא חלק מהמציאות, ומלמד סטודנטים לחשוב ביקורתית סביבו. במקום לשאול "האם התלמיד השתמש ב-AI", השאלה היא "האם התלמיד מבין את מה שה-AI נתן לו".
טכנולוגיה, התנדבות ותקציב של 25 מיליון דולר
איך מוסד עם רבע מיליון תלמידים מתפקד? "אנחנו יעילים וממוקדים. מעט תארים, הרבה טכנולוגיה, משתמשים בטכנולוגיה בכל דבר שזז", אומר רשף. הקורסים הם אסינכרוניים, כולם קיימים גם כהרצאות וגם כטקסטים לקריאה. אין משרדים — עובדים מכל העולם. מרכז הפיתוח הטכנולוגי של האוניברסיטה יושב, למשל, ברוואבי שליד רמאללה.
ועוד מרכיב קריטי במשוואה: יותר מ-2,000 מרצים — כולם מתנדבים. הם מקבלים 5 דולר לשעה לכיסוי הוצאות בלבד. עבור מרצים שחיים בעצמם במדינות מתפתחות, זה סכום לא רע. גם הרקטורית, הדקאנית, חברי הדירקטוריון ורשף עצמו — כולם בהתנדבות מלאה.
התוצאה: בשנה שעברה, עם 170 אלף תלמידים, התקציב של האוניברסיטה כולה היה 25 מיליון דולר. "זו בדיחה", אומר רשף. שליש מהתקציב מגיע מתרומות — כולל מגופי ענק כגון קרן גייטס, קוקה-קולה, אינטל, HP, SAP ופייזר.
תארים, שיתופי פעולה ומלכודת ההיסטוריה
UoPeople מציעה תארים במינהל עסקים, מדעי המחשב ומדעי הבריאות, וכן תעודות בקורסים מקצועיים בשיתוף IBM. יש גם מעט קורסי בחירה בתחומים מגוונים יותר — אם כי שם לפעמים נתקלים באתגרים ייחודיים.
"אין אצלנו פוליטיקה בכיתה, ואין דיאלוג פוליטי. הטקסטים ניטרליים וזהים בכל העולם", מסביר רשף. "אבל יש לנו בעיות בתחומים כמו אמנות או היסטוריה — כולם מחויבים ללימודים כלליים, ובלימודים כלליים אתה חייב קורס בהיסטוריה. ואין היסטוריה אובייקטיבית. איך אתה מלמד היסטוריה סטודנטים מיותר מ-200 מדינות? הפתרון שלנו היה לא להיכנס לזה, אלא ללמד היסטוריה של האמנות. גם זה יצר בעיות, אבל אנחנו מנסים".
מיליון סטודנטים
"היעד שלנו זה מיליון סטודנטים", אומר רשף. "הביקוש גדול עוד יותר". בעולם שבו האקדמיה המסורתית במשבר, העלויות ממשיכות לעלות, וה-AI הופך למידה מקוונת לנגישה ונוחה יותר — המודל של UoPeople מציע חלופה אמיתית. לא מגדל שן יקר, אלא פלטפורמה שמגיעה לכל מי שיש לו חיבור לאינטרנט, לפעמים גם למי שנמצא בתוך מלחמה.
כש-271 אלף סטודנטים מ-216 מדינות לומדים עם AI כמנוע המרכזי ותקציב שחברות גדולות מוציאות על קפיטריה אחת — רשף כנראה אכן עושה את מה שהוא הבטיח לפני 18 שנה. מיליון? עם מודל כזה, זה רק עניין של זמן. וחיבור לאינטרנט.