אפריקה דורשת קול בהחלטות על AI

בזמן שכולנו עוקבים מקרוב אחרי מי ישלוט במודלי ה-AI הבאים, מי יקבע את הרגולציה ואיך ישפיעו הכלים האלה על שוק העבודה שלנו — מתנהלת זירה אחרת לגמרי, שמשפיעה על כל הסיפור הזה מלמטה, מהיסודות עצמם.

מ-1945 ועד היום: אותו הרכב, עולם אחר

מנהיגי 54 מדינות אפריקה ניצלו את כינוס העצרת הכללית של האו״ם בניו יורק כדי לדרוש רפורמה דרמטית במועצת הביטחון: לפחות שני מושבים קבועים, עם זכות וטו. הנימוק שלהם פשוט אבל חזק — יבשת שמהווה יותר מרבע מהמדינות החברות באו״ם ומונה 1.6 מיליארד בני אדם, כחמישית מאוכלוסיית העולם, אינה מיוצגת כלל סביב השולחן שבו מתקבלות ההחלטות הכי קריטיות.

מועצת הביטחון, למי שצריך רענון מהיר, מונה 15 מדינות חברות — מתוכן חמש חברות קבועות (ארצות הברית, רוסיה, צרפת, בריטניה וסין), כולן עם זכות וטו. עשר האחרות מתחלפות מדי שנתיים. המנגנון הזה נוצר ב-1945, כשאפריקה עדיין הייתה ברובה תחת שלטון קולוניאלי. נשיא קניה, ויליאם רוטו, תמצת את זה יפה: "השוויון המוצהר בעצרת הזו מסתיים על מפתן דלתותיה של מועצת הביטחון".

מה הקשר ל-AI? החומרים שמניעים את הכל

כאן נכנס העניין הטכנולוגי, והוא לא שולי בכלל. נשיא בוטסואנה, דומא בוקו, חיבר את הנקודות בצורה מפורשת בדיון — והבהיר שהדרישה לייצוג לא עוסקת רק בפוליטיקה, אלא גם בחומרי הגלם שמניעים את תעשיית ה-AI.

בואו נדבר מספרים: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לבדה מספקת יותר מ-70% מהתפוקה העולמית של קובלט — מינרל קריטי לסוללות, לרכבים חשמליים ולשרתי נתונים. ביבשת יש גם ריכוזים משמעותיים של ליתיום, פלטינה וטנטלום, שמניעים את מהפכת הסוללות, האלקטרוניקה ומרכזי העיבוד. כל הדברים האלה הם חוליה מרכזית בשרשרת האספקה של תעשיית ה-AI.

"למדינות המתפתחות חייב להיות קול משמעותי בקביעת התקנים ומנגנוני ההגנה שיפקחו על הטכנולוגיות הללו", אמר הנשיא בוקו. "כדי להבטיח שהן ירחיבו הזדמנויות, יתמכו בתעסוקה הולמת ויחזקו את השירותים הציבוריים, תוך הגנה על כבוד האדם".

פרדוקס: מי שמספק את המשאבים לא שותף בהחלטות

האירוניה חדה במיוחד: כמחצית מסדר יומה של מועצת הביטחון מוקדשת לענייני אפריקה — ממלחמות אזרחים בסודן ובקונגו, דרך מאבק בטרור בסומליה, ועד למשברי ביטחון יבשתיים אחרים. רוב כוחות שמירת השלום של האו״ם מוצבים ביבשת, ומרבית החיילים מגיעים ממדינות אפריקניות. ועדיין, המעצמות הזרות חורצות את גורל היבשת בלי לתת לה קול שווה.

נשיא ליבריה, ג'וזף בואקאי, אמר את הדברים הבוטים ביותר: "אי-הצדק ההיסטורי אינו יכול להימשך עוד. תיקון חוסר האיזון איננו טובה שעושים לאפריקה — הוא הכרחי כדי להשיב לאו״ם את האמון, את האמינות ואת הלגיטימיות".

מה קרה עם תמיכת האמריקאים?

ב-2024, תחת ממשל ביידן, הודיעה ארצות הברית שתתמוך בהוספת שני מושבים קבועים לאפריקה — אם כי בלי זכות וטו. אבל מאז לא חלה התקדמות. במציאות הנוכחית, עם ממשל טראמפ שמגלה עוינות מוצהרת כלפי מוסדות האו״ם, קשה לראות את האמריקאים חוזרים למהלך הזה.

אז מה זה אומר עלינו, אנשי ההייטק?

זה אומר שמי שרוצה להבין באמת לאן הולך שוק ה-AI צריך להסתכל לא רק על מודלים, על GPUs ועל רגולציה אמריקאית-אירופית, אלא גם על השרשרת שמתחילה עמוק באדמה, במדינות שאין להן היום מילה בהחלטות הכי קריטיות על איך הטכנולוגיה הזו תתפתח.

נשיאת נמיביה, נטומבו ננדי-נדאיטווה, סיכמה במשפט אחד: "הגיעה העת שנכיר בכך שאנו מנהלים משא ומתן זמן רב מדי". נשיא סומליה, חסן שייח מחמוד, הוסיף: "רפורמה אינה מתקפה על האו״ם. היא נחוצה כדי להגן על הלגיטימיות שלו".

כשהחומרים שמניעים את ה-AI מגיעים מיבשת שאין לה ייצוג הולם, ושאין לה שום השפעה על התקנים והרגולציה — יש כאן שאלה של לגיטימציה שממשיכה לרחף. ובסופו של דבר, מישהו יצטרך לענות עליה.