ה-AI מערער את מודל הקריירה היציבה
פרופ' נועה לביא, סוציולוגית בכירה, מנתחת את ההשפעה מרחיקת הלכת של מהפכת ה-AI על עולם העבודה. לדבריה, ה-AI מאיים לא רק על משרות ספציפיות, אלא על עצם מודל הקריירה היציבה. היא מזהירה ש-39% מהכישורים הנדרשים כיום ישתנו עד 2030, ובלי שינוי מהיר במערכות החינוך והמדיניות, הפערים החברתיים יעמיקו – ויערערו את יסודות הדמוקרטיה.
מה קורה כשהקריירה שלך כבר לא בנויה ל-40 שנה?
אתם מכירים את זה: הולכים ללמוד, מוצאים עבודה, מתקדמים לאט-לאט, ומקווים ליציבות עד הפנסיה. אז זהו, שממש לא. הקריירה הזו, שהייתה המודל הדומיננטי במאה ה-20, מתפרקת. ואם ל-Big Tech, ל-AI ולשינויים בשוק העבודה יש תפקיד בזה, אז כדאי לנו מאוד לשמוע מה יש לפרופ' נועה לביא, סוציולוגית ודקאנית בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו, לומר על כך. כי מה שהיא מתארת הוא לא רק שינוי תעסוקתי – זה שינוי חברתי עמוק, עם השלכות על כולנו, כאן בתעשיית ההייטק ומחוצה לה.
"ה-AI הוא מהפכה בסדר גודל של המהפכה התעשייתית – ומעלה"
השיחה עם לביא מתחילה בקביעה פשוטה אך מטלטלת: "שוק העבודה שאנחנו מסתכלים עליו במונחים של המאה ה-20 עבר שינוי מוחלט". הקריירה הליניארית, שבה מתחילים בגיל מסוים בתחום אחד וצומחים בו עד הסוף, "כבר אינה מובנת מאליה", היא אומרת. הקביעות נעלמת, צעירים עוברים בין עבודות ועיסוקים, וההשכלה כבר לא מבטיחה פרנסה לשנים קדימה.
וה-AI? לדברי לביא, הוא המאיץ הגדול. "ה-AI הוא מהפכה בסדר גודל של המהפכה התעשייתית, ואולי אפילו יותר ממנה", היא קובעת. "אבל בניגוד למהפכה התעשייתית שייצרה עבודה ודרשה הרבה ידיים עובדות, המהפכה הנוכחית מייתרת עבודה". זה לא מעבר ממכונת כתיבה למחשב שבני אדם מפעילים. מדובר פה בכלי שחושב, לכאורה, במקום בני האדם."
התחושה שהכישורים שאנחנו רוכשים היום עלולים להתיישן תוך שנים ספורות אינה רק אינטואיציה. דו"ח Future of Jobs 2025 של הפורום הכלכלי העולמי, המבוסס על סקר של יותר מ-1,000 מעסיקים גדולים, מעריך ש-39% מהכישורים הנדרשים כיום מעובדים צפויים להשתנות או להתיישן עד 2030. זו לא נקודה שולית; זה כמעט ארבעה מתוך עשרה כישורים שאתם משתמשים בהם עכשיו שיהפכו לפחות רלוונטיים.
הסערה המושלמת: חינוך, כלכלה וטכנולוגיה
לביא מזהירה ששינויים כאלה דורשים מאיתנו "משא ומתן מחודש על מה זאת עבודה היום". אך הבעיה הגדולה, לפי ניתוחה, היא שאנחנו נכנסים למשבר הזה עם מערכות שלא נערכו אליו. "הגורמים שמנהלים את המוסדות האלה לא התכוננו בזמן ולא הכינו תוכניות להתמודד עם זה", היא אומרת.
וחוסר המוכנות הזה עלול לעלות ביוקר, במיוחד למי שפחות מצליח להסתגל. המשכילים והמיומנים, לדבריה, "יידעו להפעיל את הטכנולוגיה הזאת כדי להיות עובדים טובים יותר". אבל "אלה שחסרים להם כישורים וידע בסיסי, שלא מקבלים ממערכת החינוך את האוריינות הבסיסית כדי להתמודד עם הדבר הזה... אלה יישארו מאחור".
כאן הסיפור חורג מעולם העבודה. לביא מסתכלת על ההשפעה של ה-AI דרך משקפיים סוציולוגיים: "אני מסתכלת תמיד על האופן שבו מהפכת ה-AI תשליך על השכבות והאוכלוסיות השונות בחברה. יש מי שכרגיל ירוויח מזה יותר, ויש מי שיישארו לחלוטין מאחור".
והיא מחמירה: "דמוקרטיה נשענת גם על שוק העבודה שבו אנשים מתפרנסים, וגם על מערכת חינוך שמחנכת אנשים כדי להגיע לשוק העבודה. ה-AI מציב אתגר נוסף למערכת הזאת, שבנויה על כלכלה קפיטליסטית... ברגע שמערכת החינוך היסודית והתיכונית לא מכינה את האנשים לשוק העבודה העתידי, נקבל יותר ויותר אנשים בורים וחסרי כישורים לעולם העבודה החדש. שיעור גדול של אנשים שאין להם את הכישורים הנדרשים הוא קרקע פורייה לצמיחת פופוליזם ופשיזם".
דור ה-Z כמראה: הם כבר חיים את האי-יציבות
מול התמונה הזו, לביא רואה בצעירים שחקנים מרכזיים. דור ה-Z, שלדבריה "מבין את העולם הזה הרבה יותר טוב מאיתנו", מתאפיין בקריירה של "סלאשרים" – אנשים שעובדים בכמה עיסוקים במקביל. "מישהו יכול לצאת לחודשיים למילואים, אחר כך לעבוד כברמן, ואז כדייל ואז לתרגם מסמכים", היא מתארת. "בעידן של אי-יציבות אתה לוקח מה שאפשר".
זו הסתגלות, אבל גם תוצאה של מציאות. הם "מביטים בעתיד בפסימיות, על רקע משבר האקלים, משבר התעסוקה, מלחמות ומשבר הדמוקרטיה", ולכן "מנסים להרוויח כמה שאפשר ולחיות בכאן ועכשיו".
גם הבחירות האקדמיות משתנות. לביא מציינת שמדעי המחשב מאבדים מהפופולריות שלהם "בעקבות מהפכת ה-AI", וניכרת חזרה למדעי החברה ולתחומים כמו עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה ופילוסופיה. "אלו מקצועות שלא ייעלמו", היא אומרת. "תמיד יצטרכו אותם".
לא רק ה-AI, אבל ה-AI מאיץ הכול
לביא מדגישה שהשינויים הם חלק ממכלול רחב יותר, כולל תהליכי ניאו-ליברליזציה שהחלו בסוף המאה ה-20 – כמו הפרטה והיחלשות ההגנות על העובדים. "זה מכלול של גורמים ואי אפשר להגיד שזה רק ה-AI, או ממשלה כזאת או אחרת", היא קובעת. "אלה תהליכים של החברה האנושית שהתחילו מאמצע שנות ה-80".
אבל היא מצביעה על ה-AI כמאיץ יוצא דופן. "לאט-לאט הטכנולוגיה מחליפה בני אדם, ה-AI פורץ – ואף מנגנון מדינתי, חברתי או גלובלי לא היה מוכן לזה. כך אנחנו מקבלים את הסערה המושלמת", היא אומרת.
מה הלאה? שאלה של מוכנות
אז מה בעצם קרה כאן? לביא מציגה תקופה של מהפכה, שבה מודל העבודה הישן קורס, ה-AI מאיץ אי-שוויון, ומערכות החינוך והחברה עדיין לא הסתגלו. היא מאמינה ש"תהיה מזה צמיחה ושיתעצב מודל שיחזיק אותנו כנראה עוד כמה עשרות שנים", אבל מדגישה ש"כרגע אנחנו נמצאים בתוך מערבולת משוגעת של שינויים שאף אחד לא יכול לחזות לאן זה ילך".
עבור מי שעובדים בהייטק – או בכל תחום אחר שבו הכלכלה משתנה לנגד עינינו – הדברים האלה הם לא תיאורטיים. הם נוגעים לשאלה איזה כישורים לפתח, לאילו תפקידים לנסות להשתלב, ואיך להתמודד עם שוק עבודה שנראה שהיציבות הפכה בו למותרות.
לביא חותמת בתקווה זהירה: "מכל משבר אפשר או להתרסק או לצמוח. אני מאמינה שהאנושות הישרדותית". אולי. אבל בינתיים, כדאי שכולנו, כעובדים, כמעסיקים וכאזרחים, נפנים שהקרקע זזה לנו מתחת לרגליים. ואם לא נתכונן, ניפול. לפחות הצעירים כבר יודעים לשחות.