מנכ״ל רשות החדשנות הישראלית: פיטורי ה-AI הם ״הרס יצירתי הכרחי״
מנכ״ל רשות החדשנות הפורש, דרור בין, מסביר את גל הפיטורים בהייטק כשילוב של התחזקות השקל ועליית ה-AI, שאותו הוא מכנה ״הרס יצירתי הכרחי״. בקדנציה שלו, הוא הוביל להסטת השקעות ל-Deep Tech ולהקמת קרנות ענק להשקעות בשלבים מוקדמים, לצד מסלולי חירום מהירים שמנעו קריסת חברות לאחר אירועי 7 באוקטובר.

חמש שנים. זה משך הזמן שבו כיהן דרור בין כמנכ״ל רשות החדשנות הישראלית, לפני שסיים לאחרונה את תפקידו. חמש שנים שנכנסו עמוק לתוך תקופה סוערת: הקורונה, בועת ההשקעות שהתנפחה והתפוצצה, ההפיכה המשטרית, מלחמה, המהפכה בתחום ה-AI, טלטלות פוליטיות בארה״ב ותנודות חדות בשערי מטבע. אם לסכם את הקדנציה הזו במשפט אחד, אפשר להגיד שזו הייתה קדנציה של ניסיון לשלוט בסערה.
בריאיון פרישה, בין מנסה לעשות סדר בבלגן. הוא מצביע על שני כוחות מרכזיים שלדבריו אחראים לגל הפיטורים הנוכחי בהייטק הישראלי: התחזקות השקל והמהפכה של ה-AI. ״ברמת המיקרו, כואב הלב על כל עובד שנפלט״, הוא מבהיר. ״ברמת המאקרו, מדובר ב׳הרס יצירתי׳ הכרחי״. זו אמירה חזקה, כזו שמסמנת את כיוון המחשבה של הרשות: לא לנסות להילחם בכוחות הכלכליים והטכנולוגיים האלה, אלא להיערך אליהם.
מה באמת קרה כאן?
המונח ״הרס יצירתי״ (Creative Destruction) לקוח מתיאוריה כלכלית ישנה, אבל בין מיישם אותו על רגע מאוד ספציפי. הפעם הראשונה, לדבריו, שבה האנושות מפתחת ״בינה ולא רק כלי״. זה שינוי יסודי. זה לא פשוט עוד כלי יעיל יותר, אלא התפתחות שמעצבת מחדש תפקידים, תעשיות ואפילו את הכלכלה עצמה. במקביל, הוא טוען, התחזקות המטבע הישראלי מול הדולר הפכה חברות ישראליות ליקרות יותר, מה שפוגע במכירות בחו״ל ומאלץ אותן להתייעל – לפעמים על חשבון כוח אדם.
השאלה המתבקשת היא: אם זה ״הרס הכרחי״, מה תפקיד המדינה? כאן נכנס חלק מרכזי בפעילות של הרשות בשנים האחרונות. בין מתגאה בהסטת כובד המשקל לכיוון ה-Deep Tech. ״לאחר כ-20 שנה שבהן ההייטק הישראלי התמקד בעיקר בעולמות התוכנה והדיגיטל, הסטתי את כלי ההשקעה של הרשות לכיוון הטכנולוגיות העמוקות, כחלק מהבנת המגמה העולמית בעשור הקרוב״, הוא מסביר. הכוונה היא להשקעות בתחומים כמו קוונטום, ביולוגיה, חומרה ופתרונות פיזיקליים מורכבים, שדורשים זמן וכסף רב יותר לפיתוח.
כסף ממשלתי למשקיעים פרטיים
איך עושים את זה בפועל? אחת היוזמות המרכזיות שהושקו בתקופתו היא ״קרן ההזנק״. מדובר ביותר מחצי מיליארד שקלים בשנה, שהמדינה משקיעה לצד משקיעים פרטיים, בחברות בשלבי ה-Seed וה-Round A. המטרה היא לפתור מה שהרשות זיהתה כ״כשל שוק חריף״ – כלומר, חברות בתחומים מסוכנים טכנולוגית פשוט לא מצליחות לגייס כסף פרטי בשלבים הכי מוקדמים. המדינה בעצם מצטרפת כאנג׳ל ענק, מפחיתה סיכון ומעודדת השקעות אחרות.
מהלך נוסף היה הקמת קרן Yozma 2.0 (או ״קרן השקעות״), בהיקף של כמיליארד שקל. המטרה כאן שונה: לשכנע גופים מוסדיים ישראליים (כמו חברות ביטוח וקרנות פנסיה) להיכנס לעולם ההון סיכון המקומי. ״הפחתנו את התלות בהון זר״, מציין בין. זה לא סתם גיוס כסף, אלא ניסיון לבנות הון ישראלי שמשקיע בחברות ישראליות, מה שמחזק את השרשרת כולה.
אסטרטגיית החירום
אבל לא הכול היה תכנון ארוך טווח. בין מדגיש את היכולת להגיב מהר. דוגמה מרכזית היא מה שקרה אחרי אירועי ה-7 באוקטובר. ״הקמנו מסלול מימון מהיר בתוך שבועות לחברות עם מעטפת פיננסית מוגבלת״, הוא מתאר. ״הרשות הזרימה כ-400 מיליון שקלים, שבשילוב השקעות פרטיות תואמות הניבו יותר ממיליארד שקלים לכ-250 חברות צעירות״. זה הוצג כמבצע חירום שמנע קריסה של חברות רבות.
דוגמה נוספת ל״תגובות מהירות״ היא תוכנית נוספת של כמיליארד שקלים שהושקה לאחרונה, במטרה להאריך את ה״runway״ (תקופת הפעילות ללא צורך בגיוס נוסף) של חברות שנפגעו דווקא מהתחזקות השקל.
מה הלאה? והאם באמת ניצחנו?
כששואלים את בין על הכישלונות, הוא נשאר מעורפל. ״Israeli high-tech is unequivocally at the״, נקטע המשפט בסוף הכתבה. אבל אפשר לשער שהוא מדבר על ההישגים. לצד זאת, אי אפשר להתעלם מהקונטקסט. גל הפיטורים הוא לא תופעה ישראלית בלבד, אבל כאן הוא מתחבר לנסיבות ייחודיות: מטבע חזק, איום ביטחוני תמידי, והצורך לשרוד ולהתחרות בזירה עולמית שמשתנה בקצב מסחרר.
בין עוזב תפקיד אחרי קדנציה שסימנה מעבר – ממענים אד-הוק לאסטרטגיית השקעות רחבה יותר, שמשלבת בין תמיכה בשלבים מוקדמים לבין בניית תשתיות טכנולוגיות לאומיות. ״אנחנו מסתכלים חמש ועשר שנים קדימה״, הוא סיכם. ״מבינים לאן נע ההייטק הגלובלי ואיך ישראל משתלבת בתוכו״.
במילים אחרות, ה״הרס היצירתי״ שה-AI ושערי המטבע מביאים הוא לא סוף הסיפור. מבחינת הרשות, זו הזדמנות – אם כי כואבת – לשדרג את המנוע של ההייטק הישראלי למנוע שמתבסס יותר על טכנולוגיות עומק, ופחות על מודלים עסקיים מהירים. השאלה הגדולה שנותרה באוויר היא כמה עובדים ייפלטו בדרך, והאם התעשייה באמת תצליח להמציא את עצמה מחדש בזמן. שיחה על כוס קפה, אחרי הכול.