מנכ״ל Poseidon Zeus: העולם דורש יותר סיבים

הלחץ חסר התקדים: AI, מרכזי נתונים, סלולר – וסיבים אופטיים

מאחורי כל פעולה דיגיטלית – מיודעת וואטסאפ דרך שיחת זום ועד מודל AI שמחולל טקסט – עומדת תשתית פיזית. עד לאחרונה, סיבים אופטיים נחשבו למשאב שקט, זמין וכמעט בלתי מוגבל. אבל עכשיו, הביקוש צומח מהר יותר מקצב הייצור, האספקה וההתקנה. לא מדובר רק במחסור בזכוכית, אלא בלחץ על השרשרת כולה: כבלים בצפיפות גבוהה, מחברים, ציוד ובעיקר – כוח אדם מיומן שהופך את כל הרכיבים האלה לרשת עובדת.

ארי ברוקס, מייסד ומנכ"ל קבוצת Poseidon Zeus Fiber Optics, מכיר את הפער הזה מהשטח. עם 25 שנות ניסיון ומאות פרויקטים גדולים של תכנון, פריסה ותחזוקה, הוא מזהה שינוי מהותי: ענקיות הטכנולוגיה כבר לא מזמינות ציוד – הן מבקשות להבטיח קיבולת ייצור לשנים קדימה. כשחברה כזו מזינה הזמנות ענק, זה משפיע על כל השרשרת: זמני האספקה מתארכים, המחירים עולים ופרויקטים קטנים ובינוניים נדחקים אחורה.

מה בעצם קרה פה? הבינה המלאכותית שינתה את המשחק

מרכזי נתונים המיועדים לעומסי AI הם לא עוד חוות שרתים. הם כוללים אלפי מעבדים שחייבים לתקשר זה עם זה במהירות שיא ובהשהיה נמוכה. המשמעות? לא רק יותר קילומטרים של סיבים, אלא צפיפות חיבורים מטורפת בתוך המבנים עצמם – בין ארונות תקשורת, אשכולות מחשוב ומרכזי נתונים שונים. חברות הטכנולוגיה הגדולות מבינות את זה, וממהרות לנעול נפחי ייצור. תחשבו על זה כמו על מלחמת חימוש דיגיטלית: מי שדואג לעצמו לסיבים עכשיו, מבטיח שה-AI שלו יוכל לרוץ מחר.

אבל ברוקס מדגיש: "סיב שלא הותקן נכון הוא לא תשתית". אפשר לרכוש את הכבל הטוב בעולם, אבל אם התוואי לא תוכנן, הריתוך לא מדויק ואין תיעוד ויתירות – התקלה תופיע ברגע הכי פחות מתאים. המחסור האמיתי, הוא טוען, הוא ביכולת לבצע פרויקטים גדולים: מערכות ריתוך, בדיקות, תיעוד ואנשי מקצוע שיודעים לעבוד בקצב שהשוק דורש.

זווית ישראלית: תלות ביבוא, חוסן לאומי

עבור ישראל, הסיפור הזה מקבל מימד נוסף. התלות ביבוא ציוד ורכיבים הופכת את שרשרת האספקה לנקודת תורפה. עיכוב במפעל באסיה, זינוק בביקוש בארה"ב או שיבוש בנתיבי שיט עלולים להתגלגל במהירות לפרויקט מקומי. במקביל, הצרכים הישראליים הולכים וגדלים: יותר מרכזי נתונים, יותר שירותי ענן, יותר מערכות ביטחוניות – וציפייה שגם בזמן חירום, הרשת תמשיך לתפקד.

"ישראל חייבת להסתכל על תשתיות תקשורת כפי שהיא מסתכלת על מים, חשמל וכבישים", אומר ברוקס. "לא מספיק תשתית שעובדת ביום רגיל. היא צריכה להמשיך לעבוד גם בעומס, בתקלה, במלחמה או בפגיעה בנתיבי תקשורת. החוסן הלאומי נמדד ביכולת לספק תקשורת רציפה במצבי חירום".

דבריו מגיעים על רקע פרויקטים מורכבים שהקבוצה הובילה לאחרונה – הרחבות ושדרוגים עבור גופים גדולים במשק, חלקם בסביבות עבודה רגישות שלא אפשרו השבתה. "שם מבינים שתשתית טובה היא לא רק הכבל", הוא מוסיף. "היא התכנון, הריתוך, התיעוד, הגיבוי והאחריות להמשיך לעבוד בזמן השדרוג".

גם רחפנים צורכים סיבים עכשיו

התפתחות מפתיעה בתחום היא השימוש ברחפני FPV – רחפנים שמופעלים על ידי כבל סיב דק שנפרש מאחוריהם. השימוש בהם בזירות לחימה, לרבות בגבול לבנון, מקשה על שיבושם באמצעי לוחמה אלקטרונית. מבחינת היקפי שוק, הרחפנים הם עדיין טיפה בים לעומת מרכזי נתונים או כבלים תת-ימיים, אך הם ממחישים כיצד החומר הפך לרכיב אסטרטגי: מהבית, דרך מרכז הנתונים, ועד לשדה הקרב.

"זה אולי נראה שימושי שולי, אבל הוא מלמד משהו גדול יותר", אומר ברוקס. "הסיב הפך לחומר אסטרטגי. ככל שהתלות בו מתרחבת, צריך לחשוב לא רק על אספקה, אלא גם על הגנה, תחזוקה וגיבויים".

מה צפוי? עתיד היברידי, לא אלחוטי

רשתות לווייניות, 5G ו-G6 ישמשו כגיבוי וגמישות, אבל גם הם צריכים תשתית אופטית מאחוריהם. אנטנה סלולרית מתחברת לרשת ליבה, תחנת לוויין מעבירה מידע למרכזי נתונים. העתיד, לפי ברוקס, יהיה היברידי: סיבים כעורקים המרכזיים, אלחוט ולוויין כגיבויים.

בשנים הקרובות הוא צופה יותר סיבים בכבלים קטנים וצפופים, ניטור רציף שמזהה תקלות לפני שהן משפיעות, והשקעה גדולה יותר במסלולי גיבוי. "אחרי 25 שנה בתחום, אני יודע שהעבודה שלנו נמדדת דווקא ביום שבו משהו משתבש", הוא מסכם. "המטרה שלי היא לבנות בישראל תשתיות תקשורת שימשיכו לעבוד גם בעוד עשרים שנה – מתוכננות, מתועדות ומגובות, שיוכלו לשרת את המשק גם כשהטכנולוגיה והמציאות משתנות".

בסופו של דבר, מי שמחשיב את עצמו ל-builders של ישראל יודע: תשתיות זה לא הסקסי חלק ב-Job description, אבל ברגע שה-uptime נפגע — כולם יודעים במי להאשים.