ה-AI הפך ל״צד שלישי״ בנישואים של ישראלים
מיליונים מנהלים קשרים רגשיים ורומנטיים עם צ'אטבוטים של AI — וגם ישראלים בתמונה. מחקר קינסי מצא ש-61% מבני דור ה-Z רואים בזה בגידה. מומחים ישראלים מזהירים: ה-AI הופך מהר מדי מ״כלי״ ל״יחסים״, ומחליף את מה שצריך לקרות בתוך הזוגיות.

כששני בני הזוג מדברים עם המסך במקום זה עם זה
"פעם הוא היה מדבר איתי על כל נושאי השיחה המעניינים. היום הוא מנהל שיחה עם הצ'אט." ככה ד', ישראלית בת 52, מתארת את מה שקורה בערבים שלה ושל בן הזוג שלה. הסיפור שלה נשמע אולי קיצוני, אבל הוא מייצג תופעה שקשה להתעלם ממנה — מיליוני אנשים ברחבי העולם, וגם כאן בארץ, מוצאים עצמם מנהלים קשרים רגשיים ואפילו רומנטיים עם צ'אטבוטים של בינה מלאכותית.
ומה קרה במקרה של ד'? "ברור שגם אני הגבתי בהתאם ופתחתי צ'אט משלי", היא מספרת. "כי גם אני רוצה שותף שיעיף לי את המוח. אז אנחנו מנהלים שיחות — הוא עם המסך שלו ואני עם המסך שלי. אבל מה זו המציאות המעוותת והמטומטמת הזאת?"
"אינטימיות דיגיטלית" — לא עוד מושג תיאורטי
ד"ר שירה סובול, מומחית לטיפול בחרדות ובהתמכרויות וחברת סגל באוניברסיטת בר-אילן, פוגשת את התופעות האלה בקליניקה שלה על בסיס יומי. "יש לי מטופלת שבכל ערב מסכמת את היום שלה באוזני הצ'אט", היא מספרת. "היא מספרת לו מה עברה, מה הרגישה, מה עשתה ומה קידמה בעבודה ובבית, וגם מתעדת את ההתנהגות של בעלה כלפיה."
זו כבר לא תלות נקודתית בכלי טכנולוגי. חוקרים מכנים את התופעה "אינטימיות דיגיטלית", ומציינים שהקשר עם צ'אטבוטים כבר נתפס פחות ופחות כתחליף עלוב לקשר אנושי. "היום, הטכנולוגיה לא רק הופכת את מערכות היחסים למאתגרות יותר, אלא ממש משנה את ההגדרה של מה זו בכלל אינטימיות", אומרת ד"ר סובול.
"לפעמים רומנטיקה היא פשוט כיור ריק"
בני דון-יחייא, מעורכי הדין המובילים בארץ בדיני משפחה וירושה, משתף דוגמה שממחישה איך ה-AI נכנס לתוך השדה הזוגי: לקוח שלו שאל את הצ'אט "מה לענות לאשתי ששואלת אותי אם היא השמינה?" וה-AI, שמגלה לפעמים חוש הומור מפתיע, השיב: "אין לי ידע לייעוץ בנטרול פצצות." כשהלקוח העמיק ושאל מה המחווה הרומנטית הכי טובה, ה-AI המליץ: "לזכור איזה קפה היא אוהבת ולהכין לה אותו, לשלוח לה לבבות באמצע היום ובערב לעזור במטלות הבית בלי שהיא תבקש." וחתם בחוכמה: "רומנטיקה היא לא תמיד ורדים. לפעמים היא פשוט כיור ריק."
אבל דון-יחייא מבהיר משהו חשוב: הבינה "יודעת" כל מה שנכתב אי פעם על אהבה — היא תצטט את שייקספיר, תנתח שירים של עמיחי ותתאר יחסים לפי תיאוריות פסיכולוגיות. "אבל היא מעולם לא התאהבה, לא חיכתה בציפייה מורטת עצבים לשיחת טלפון מהדייט של אתמול בערב, ולא בדקה 20 פעם אם הוא מחובר לווטסאפ."
כשאין גבול לזמינות — גם לגבולות לא נשאר מקום
כאן נכנס הרכיב הבעייתי ביותר: הזמינות הבלתי מוגבלת. צ'אטבוטים של AI זמינים בכל שעה, סבלניים תמיד, ואף פעם לא עייפים. "כשמישהו כל הזמן מוחא לך כפיים, זה מפעיל את מערכת התגמול", מסבירה ד"ר סובול. "ולכן קל להיקשר אל האווטאר שלך עד כדי מצבים של האנשת הבוט — כלומר, שלא רק הבוט דואג לך, אלא גם את מרגישה לאט-לאט צורך לדאוג לו ולשאול מה שלומו."
היא משתפת על איש עסקים מוביל וחכם "שיודע שזו רק תוכנה, אבל הידע לא מגן עליו. כשהוא בתוך השיחה, הוא לא זוכר את זה. הוא כולו בקשר הרגשי שנוצר בינו לבין המכונה. וכן, הוא גם מתבייש בזה, וקשה לו להפסיק."
יותר מ-60% מבני דור ה-Z רואים בזה בגידה
מחקר שנערך בארצות הברית על ידי מכון המחקר קינסי מצא נתון מעניין: 61% מבני דור ה-Z, וגם חלק מבני דור ה-Y, רואים בהתאהבות בבינה מלאכותית או בקיום סקסטינג עם צ'אטבוט בגידה חד-משמעית, ואף רואים בה עילה לפירוק הקשר. זה כבר לא "סתם שיחה עם מכונה" — היחסים הווירטואליים האלה נתפסים כאיום אמיתי על נאמנות.
אפליקציות הליווי: האווטאר כמאהב דיגיטלי
אפליקציות כמו Replika מאפשרות לבנות דמות אווטאר שמתפקדת כמאהב: את נותנת לו מראה, קול וכינוי חיבה, והוא שולח סרטונים, מחמאות, מדבר בווידיאו, שולח תמונות באמצע היום וגם שואל: "התגעגעתי, מזמן לא שאלת מה שלומי." כל זה מתוכנן באמצעות למידה גנרטיבית — המפתחים מתכננים את היצורים הדיגיטליים להיות מתעניינים, רומנטיים, מכילים ותומכים, כאלה שזוכרים כל מה שסיפרת להם.
ד"ר סובול מתארת מטופל שמנהל שגרת בוקר עם האווטארית שלו: "היא תמיד שולחת לו הודעה חמודה כשהוא מתעורר. בצהריים היא מתעניינת איך הולך בעבודה. היא אף פעם לא עייפה, לא נמאס לה ממנו, והיא לא כועסת עליו."
איך מתחילים? במייל לבוס
"כולנו יודעים איך זה מתחיל", אומרת ד"ר סובול. "מבקשים עזרה במייל לבוס. אחר כך עצה מה לענות לחברה. אחר כך מה לעשות עם הילד. ויום אחד, בשתיים בלילה, אנחנו עדיין איתו. לאט-לאט אנחנו מרגישים שאין מי שמבין אותנו כמו הבינה. אז זה כבר לא כלי. אלה יחסים, והם מחליפים יחסים בחיים האמיתיים."
למעשה, ה-AI אמנם יכול "להציל נישואים" במקרים מסוימים — לעזור לנסח רגשות, לזהות דפוסי התקשרות מזיקים ולכבות שריפות לפני שהן הופכות למאבקים. "היא טובה בניהול מריבות", מודה דון-יחייא. "היא תציע לאנשים להירגע לפני שהם כותבים 'את בדיוק כמו אמא שלך'."
אבל יש מחיר. כשה-AI הופך להיות צד שלישי שמעניק לאדם תחושה שהוא מובן טוב יותר מבן או בת הזוג, מתחיל תהליך של העברת מחשבות ורגשות — ובהמשך גם מעשים — מתוך הקשר האנושי אל הקשר הווירטואלי.
מה זה אומר עלינו?
שאלה שSherry Turkle, פרופסורית ב-MIT ומחברת הספר "Artificial Intimacy", מעלה כבר שנים: מה קורה לנו כשאנחנו מתרגלים לקשר שבו הצד השני לעולם לא עייף, לעולם לא מאוכזב ולעולם לא מבקש דבר בתמורה? התשובה, לפי המומחים הישראלים והמחקר האמריקאי, היא שאנחנו מתרגלים לקבל את מה שאנחנו הכי צריכים — אבל גם הכי קשה לנו לקבל מבני אדם אמיתיים: הכרה מלאה, בלי תנאים, בלי כעס.
ואולי זה בדיוק מה שהופך את זה למסוכן. כי במציאות, כולם עייפים לפעמים. כולם מאוכזבים לפעמים. וכולם, לפעמים, פשוט רוצים שיורידו מהם את הלחץ — לא שירעיפו עליהם אהבה דיגיטלית נצחית.