הטכניון מפתח ננו-חלקיקים ש״מדברים״ עם תאים סרטניים

ביקור במעבדות הטכניון מגלה עתיד שמתחיל בשאלה אחת פשוטה: מה אפשר לעשות היום שלא יכולנו לעשות אתמול? פרופ׳ ליהי זלניק-מנור, המשנה לנשיא לקשרי חוץ, רואה ב-AI לא יעד אלא כלי שפותח דלתות. ״עבורנו השאלה היא מה עושים עם AI ומה נמצא מעבר״, היא אומרת.

AI ככלי, לא יעד

לאחר כשלושה עשורים של מחקר בראייה ממוחשבת, זלניק-מנור מדגישה שהמהפכה האמיתית היא ביישומים. ״מדע והנדסה תמיד עסקו בעתיד״, היא מזכירה – ובטכניון, הסטודנטים לומדים לשאול שאלות ביקורתיות, לא רק ליישם מודלים קיימים.

מחשבים קוונטיים: סוג אחר של מחשוב

במכון למצב מוצק, פרופ׳ יואב שגיא חוקר מערכות קוונטיות במעבדת אטומים אולטרה-קרים. ״מחשב קוונטי הוא לא סתם מהיר יותר – הוא יכול להתמודד עם חישובים מורכבים חדשים״, הוא מסביר. התחום דורש שילוב בין מדע להנדסה, ועבור סטודנטים כמו עופרי ויזנבליט, הדוקטורנט להנדסה כימית, השילוב הזה הופך את התיאוריה לחוויה מוחשית: ״כשאתה רואה את זה במו עיניך, אתה אומר וואו״.

ננו-חלקיקים ש״מדברים״ עם תאים סרטניים

החזית המרגשת ביותר עשויה להיות בפקולטה להנדסה כימית, שם ד״ר אסף זינגר וצוותו מפתחים ננו-חלקיקים ביומימטיים. ״במקום לשלוח כימותרפיה, אנחנו שולחים מסר ביולוגי: תפסיק להתחלק״, אומר זינגר. המחקר מתמקד בגידולים מוצקים, ובהם סרטן שד מסוג Triple Negative, ומתבצע בשיתוף רופאים מ־Rambam Medical Center.

למחקר יש גם ממד אישי: ד״ר דבורה קאהן, פוסט-דוקטורנטית החוקרת חיסונים נגד סרטן, היא נשאית של מוטציית BRCA1. ״העבודה על סרטן שד היא אישית עבורי״, היא מציינת – ומדגישה את הפוטנציאל לסייע לחולות בעתיד.

מה מחבר בין התחומים?

זלניק-מנור רואה חוט מקשר: היכולת לזהות בשלב מוקדם את החיבור בין מדע חדש לצרכים אמיתיים. ״אנחנו יודעים לרפא סרטן בעכברים. בבני אדם עדיין לא מספיק״, מודה זינגר – אבל ההיסטוריה של דחיפת גבולות היא שמניעה את העשייה. בסוף, כשלכולם יש מטרה ברורה, העתיד קצת יותר קרוב.