בכירי הגיימינג: ה-AI מייצר משחקים בקלות, אבל לא את הכוכבים
בוועידת הגיימינג של כלכליסט, Google ו-Playtika, בכירים בקרנות ובאולפנים סיפרו שה-AI הוריד את חסם הכניסה לפיתוח משחקים, אבל במקביל הציף את השוק בתחרות על תשומת הלב של השחקנים. קרן מרום מ-Beach Bum אמרה שצוותים עם ניסיון הם מה שמנצח, וברק רבינוביץ' מ-F2 Venture Capital סיפר שהקרן השקיעה השנה בשש חברות גיימינג, והוא מחפש "כוכבי רוק", לא רק יזמים מנוסים. במקביל, טורקיה וסין לוחצות.
בשנתיים האחרונות כל מי שניסה לבנות משחק גילה את אותו דבר: אפשר להוציא גרסה ראשונה עם צוות של שלושה אנשים וכלי AI. את מה שאי אפשר לייצר בכלים האלה, אמרו הבכירים בוועידת הגיימינג של כלכליסט, Google ו-Playtika, הוא היכולת לגרום לשחקן לחזור מחר.
אז מה בעצם קרה כאן?
המסר המרכזי חזר משלושה כיוונים שונים. קרן מרום, מייסדת משותפת ב-Beach Bum, אמרה שה-AI שינה את עולם הגיימינג באופן משמעותי, "אבל בסופו של דבר החברות שיצליחו הן אלו שיש להן צוותים שמבינים את הגיימר". לדבריה, נורא קל לייצר משחקים היום, לא צריך עשרות אנשים, ותהליך הפיתוח הואץ משמעותית. אבל יש דברים שלא השתנו: "זה נחמד לייצר משחקים, אבל אם אנשים לא חוזרים למשחק זה לא הצלחה".
אמיר קויאט, שותף ב-Griffin Gaming Partners, חיזק: "הרבה יותר קל לייצר משחקים. החיסרון הוא שיש הרבה תחרות על תשומת הלב של הגיימרים". ההיצע של משחקים ושל חוויות צרכניות בכלל זינק בגלל ה-AI, וזה מקשה לרתק שחקנים לאורך זמן. יזמים, הוא אמר, "צריכים לחשוב איך לפצח את הסיפור הזה".
מה קורה לשווי של חברות גיימינג
קויאט נגע גם במכפילים. בתקופת הקורונה, כשכולם היו בסגרים ושיחקו, השווקים תמחרו המשך צמיחה שנים קדימה. אחר כך הסגרים נגמרו ואנשים חזרו לחיים עצמם, והשוק עבר תיקון יתר. אבל התעשייה, לדבריו, עדיין מאוד גדולה ורווחית עם בסיס משתמשים שלא הולך לשום מקום. הבעיה היא תחרות על כספי המשקיעים: הרבה השקעות הולכות לעולמות ה-AI, "כי אפשר לקנות שם צמיחה זולה יותר מאשר בגיימינג".
בזמן שהמשקיעים מחפשים צמיחה זולה, מרום אמרה שהמשקיעים דווקא פתוחים יותר להשקעה אחרי שיש תוצאות: "זה כבר לא חלום, רוצים להבין שיש בזה פוטנציאל". היא הוסיפה שמשחק אחד מצליח זה נחמד, אבל היא רוצה לבנות סטודיו שמאפשר לגוון סיכונים.
כוכבי רוק, לא רק יזמים מנוסים
ברק רבינוביץ', שותף-מנהל ב-F2 Venture Capital, שהקרן שלו השקיעה השנה בשש חברות גיימינג, הסביר מה מחפשים היום: "אנחנו בדור השלישי של מייסדי גיימינג, אנשים שעבדו ב-Playtika ובחברות אחרות לפני שהקימו חברה משלהם. אנחנו לא רוצים יזמים חדשים, אנחנו רוצים מנוסים. ולא סתם יזמים מנוסים, אלא כוכבי רוק. ואם אין לך כוכב רוק בצוות המייסדים, תמצא אחד שיצטרף אליך".
במקביל, התחרות מגיעה מבחוץ. רבינוביץ' דיבר על לחץ חזק מסין ומטורקיה: "הרבה משקיעים אומרים שהם ישקיעו רק במשחקים מטורקיה ומישראל. גיימינג זה הסייבר של טורקיה". קויאט הסביר למה: בטורקיה יש תמיכה ממשלתית בתעשייה המקומית וסובסידיות לחברות מקומיות. מרום הוסיפה שהשכר שם נמוך מאוד ויש עובדים מנוסים, ולכן זה משתלם כלכלית. יש לנו יזם, סיפר רבינוביץ', שעבר לסין, התחתן שם, ואשתו מנהלת את הצוותים המקומיים.
אז יש עדיין יתרון ישראלי?
קויאט חושב שכן: "הטאלנט הישראלי עדיין כאן. התעשייה יחסית ותיקה וייצרה כמה מהחברות הגדולות בעולם בתחום". החברות האלה, לדבריו, הן בסיס טוב למוניטיזציה וליצירת תוכן מושך, ויש כאן הרבה כישרונות עם ידע בתחומים האלה. האתגר של היזם הישראלי הוא לחשוב איך מפתחים משחקים בקנה מידה גדול ואיך מפתחים משחקים חדשים. מרום הוסיפה שאפשר לקחת את הידע במוניטיזציה ובאנליטיקה ולהבין את הלקוח לטווח ארוך, וזה לא חייב להישאר רק בגיימינג.
רבינוביץ' נתן את התמונה הפרקטית: בישראל יש חופן קרנות שמוכוונות לגיימינג, ולעומתן כ-300 קרנות הון סיכון כלליות. השאלה היא איך נכנסים לרדאר שלהן. סטודיו גיימינג, הוא אמר, "זה כמו לוטו", וצריך סיפור משכנע כדי למשוך משקיעים.
האם כל סטודיו יהפוך לחברת AI?
כאן הקולות התפצלו. רבינוביץ' אמר שה-AI היא הפלטפורמה הבאה, וכל חברה חייבת לבנות משחקים עם AI. קויאט הסתייג: השימוש העיקרי ב-AI הוא לייצר משחקים וחוויות שלא ראינו קודם, אבל לא כל סטודיו למשחקים יהפוך לחברת AI. מרום סיכמה: "AI הוא כלי. בסוף, הייחוד של כל משחק מגיע מההחלטות שמבוססות על ניסיון".
וזה, בעצם, ההבדל בין דמו מרשים לבין משחק שמישהו משלם עליו בחודש השני.