ה-AI דוהר קדימה, העולם הפיזי פשוט לא עומד בקצב

נניח שאתם פותחים אפליקציה ומזמינים סל קניות. תוך שניות מודל AI מזהה מה חסר לכם בבית, מרכיב את ההזמנה ואפילו משלם. הרי לכם ניסיון דיגיטלי מושלם. אבל מהרגע הזה ואילך — מישהו צריך ללקט את המוצרים מהמדפים, להתמודד עם חוסרים במלאי, לארוז, להעמיס על רכב, לנווט בשעות העומס ולסחוב את השקיות עד לדלת שלכם.

כאן נוצר הפער הגדול ביותר שחברות נתקלות בו בעידן הנוכחי.

הפער בין המסך לבין המציאות

תעשיית ה-AI, כותב צביקה ביידא — שותף ומנהל בקבוצת Manyone ולשעבר מנכ"ל שופרסל אונליין — יצרה עולם שבו הלקוח מזמין, מנהל, מתזמן ומבקר — הכול דרך המסך. אבל בקצה השני של התהליך מתרחש עולם אחר לגמרי. עולם של טמפרטורות, תשתיות, כלי רכב, כוח אדם, עיכובים ותקלות. מבחינת הלקוח מדובר באירוע אחד רציף; מבחינת החברה, אלו שתי מערכות — ושתיהן צריכות לעבוד.

חשבו על דוגמאות מוכרות:

• אפשר לקבוע תור לרופא באפליקציה, אבל הביקור עצמו עדיין מחייב נסיעה למרפאה.
• אפשר להזמין תור לדרכון בדיגיטל, אבל תהליך ההנפקה עשוי לדרוש מפגש פיזי.
• מודל AI יכול למצוא עבורכם את הטיסה המושלמת, אבל בשדה תעופה תעמדו בתורים, תעברו בידוק ותחכו למזוודות.

ה-Physical AI עדיין בשלבים מוקדמים

נכון, יש התקדמות. תחום ה-Physical AI — מערכות שמסוגלות להבין סביבה פיזית, לקבל החלטות ולפעול בתוכה — מתפתח בקצב מואץ. רובוטים עובדים במחסנים ובמפעלים, ומוניות אוטונומיות מסיעות נוסעים במקומות שונים בעולם.

אבל המעבר מיכולת טכנולוגית מוכחת לפריסה רחבה, אמינה וכלכלית הוא עניין הרבה יותר מסובך מלהפיץ עדכון תוכנה. תוכנה אפשר לדחוף לכל העולם בן לילה; רכב אוטונומי צריך להתמודד עם מזג אוויר, רגולציה, בטיחות ותשתיות תחבורה. זה משחק שונה לגמרי.

הפרדוקס

אולי הדגש החשוב ביותר בדברים קשור לפרדוקס שנוצר: ככל שהחזית הדיגיטלית מתקדמת יותר, ככה יותר ויותר בולטים הכשלים שמאחוריה. הרי לכם מערכת חכמה שמזמינה לכם סל בשניות — אבל המשלוח מתעכב בגלל מחסור בשליחים; עוזר אישי שמוצא טיסה מושלמת — אבל המזוודות מתעכבות בגלל תקלה תפעולית.

הלקוח, כותב ביידא, לא קונה את ההבטחה של הבינה המלאכותית. הוא קונה את התוצאה. ומי שמשקיע רק בחזית הדיגיטלית עלול לגלות שההבטחה שלו נעצרת בדיוק במקום שבו המסך נגמר.

מה חברות צריכות לעשות

חיבור נכון בין שני העולמות מחייב עבודה בו-זמנית בכמה מישורים:

טכנולוגית — לחבר מערכות חדשות לתשתיות קיימות. ארגונית — לשנות תהליכים, חלוקת אחריות ומבנה צוותים. תרבותית — לגשר בין קצב פיתוח מהיר, ניסוי ותיקון לבין עולם שדורש תכנון, בטיחות, רגולציה ואישורים.

כשהיכולות הדיגיטליות הופכות נחלת הכלל, היתרון התחרותי עובר למי שמצליח לחבר אותן לתפעול, לשירות ולאנשים. ולא — זה לא רק עניין של מפתחים. דרושים אנשים שרואים את התמונה כולה, מחברים בין דיסציפלינות ומובילים שינוי מורכב.

בסופו של דבר, מי שמזמין את הסל שלכם לא מתעניין בכמה מתקדמים המודלים שעבדו על ההזמנה. מעניין אותו אם השקיות הגיעו בזמן — ובחמימות.