בכיר במיקרוסופט: ״ה-AI גוזל את העבודה האנושית״
תביעות ענק נגד מיקרוסופט ו-OpenAI טוענות שמיקרוסופט ו-OpenAI גוזלות יצירות אנושיות כדי לאמן מודלי AI. פסיקות סותרות בארה״ב מצביעות על חוסר ודאות משפטית, בעוד נתונים מראים צניחה של 33% בתנועה לאתרי תוכן — מה שמאיים על קיומן של תעשיות הידע.
התביעה שמטלטלת את עולם ה-AI
״הגזל הגדול ביותר של עבודה אנושית בהיסטוריה״ — כך תיאר ברנט הכט, בכיר במיקרוסופט, את השימוש ביצירות אנושיות לשם אימון מודלי בינה מלאכותית. הדברים האלה נחשפו במסגרת תביעות זכויות יוצרים שמגישים גופי תקשורת גדולים, בהם ״הניו יורק טיימס״, נגד מיקרוסופט ו-OpenAI, בטענה שהן עשו שימוש בלתי מורשה במיליוני כתבות כדי לאמן את המערכות שלהן.
מה עומד במרכז המאבק?
שורש המחלוקת הוא עיקרון ״שימוש הוגן״ (Fair Use) האמריקאי, שמתיר בנסיבות מסוימות שימוש ביצירות מוגנות ללא אישור. חברות הטכנולוגיה טוענות שאימון מודלים דומה ללמידה אנושית, אך היקף העיבוד — מיליוני יצירות בקצב מהיר — משנה את כללי המשחק. בתי המשפט עדיין מתקשים להגדיר גבולות ברורים, והפסיקות עד כה אינן אחידות ותלויות בנסיבות.
פסיקות סותרות בקליפורניה
ביוני 2025, בהפרש של יומיים, ניתנו שתי החלטות שונות בתביעות של סופרים שספריהם שימשו לאימון מודלים של AI ללא אישורם. בתביעה נגד Anthropic, השופט השווה את האימון ללמידה אנושית וסבר שהאפשרות שהמודלים ישמשו ליצירת ספרים מתחרים אינה כשלעצמה סיבה לשלול את הגנת השימוש ההוגן. ההפרה היחידה הייתה הדרך שבה הושגו הספרים: הורדת מיליוני ספרים מאתרים פיראטיים ושמירתם במאגרי החברה. ״העובדה ש-Anthropic רכשה מאוחר יותר עותק של ספר שגנבה קודם לכן מהאינטרנט לא תפטור אותה מאחריות לגניבה״, כתב השופט. התביעה הסתיימה בהסכם פשרה עם הפיצוי הגדול ביותר בתולדות דיני זכויות יוצרים — 1.5 מיליארד דולר.
לעומת זאת, בתביעה השנייה השופט פסק לטובת Meta בנושא האימון של כ-200 אלף ספרים, כי לא הוצגו ראיות מספקות לכך שהבינה המלאכותית תגרום ל״דילול שוק״ על ידי הצפתו ביצירות דומות.
ההשפעה הכלכלית על תעשיית התוכן
מעבר לשאלות המשפטיות, הנתונים מראים פגיעה אמיתית. לפי נתוני חברת האנליטיקה Chartbeat, שפורסמו בדו״ח של מכון רויטרס, התנועה ממנועי חיפוש לאתרי תוכן צנחה ב-33% בשנים 2024–2025 ברחבי העולם. במיקרוסופט מצאו, במסגרת התביעה, ששיעור ההקלקות על קישורים מ-Copilot (לשעבר Bing Chat) ל״ניו יורק טיימס״ נמוך ב-87%–93% בהשוואה לחיפוש רגיל ב-Bing. פחות כניסות פירושן פחות הכנסות מפרסום ומנויים, מה שמערער את המודל הכלכלי של גופי המדיה ומאיים על יכולתם לממן תחקירים ועיתונאות מקורית.
״לולאת האבדן״ שמדאיגה את חברות הטכנולוגיה עצמן
במסמכים פנימיים שנחשפו בתביעה הזהירו במיקרוסופט ש״מודלי שפה גדולים הם מוצר שמשמיד את שרשרת האספקה של עצמו״. התיאוריה, המכונה ״Doom Loop״, גורסת שככל שביצועי מערכות ה-AI משתפרים והן נותנות תשובות ישירות, פחות אנשים מבקרים באתרים שמייצרים את הידע, מה שמוביל לפחות תוכן חדש לאימון, ובסופו של דבר פוגע בביצועי המודלים הבאים. עבור מפתחי AI בתל אביב, זה מסמל את הצורך באסטרטגיות אימון אחראיות לטווח ארוך.
האומץ של היוצרים העצמאיים
לתאגידי המדיה הגדולים יש כוח מיקוח, משאבים ומחלקות משפטיות שמאפשרים להם לנהל משא ומתן על עסקאות של מיליוני דולרים. לעומתם, יוצרים עצמאיים, אמנים, עיתונאים וחוקרים, שגם יצירותיהם שימשו לאימון המודלים, מתקשים הרבה יותר לדרוש תמורה. כך עלול להיווצר שוק שבו הערך של יצירה אינו משקף בהכרח את השימוש בה או את ההשקעה האנושית, אלא מושפע במידה רבה מכוחו הכלכלי של בעל הזכויות.
מה הלאה?
המאבק הזה אינו נוגע רק ליוצרים של היום. הוא מאיים על התמריץ למחקר מדעי, לתחקירים עיתונאיים ולפיתוח תוכנה — השקעות שדורשות זמן, משאבים ונטילת סיכון כלכלי. זכויות יוצרים נועדו לאזן בין הפצת ידע לבין עידוד יצירה, וכעת, עם היכולת של ה-AI להפיק ערך מסחרי מכמויות עצומות של יצירה אנושית, האיזון הזה בסכנה.
ובשורה התחתונה: אם חברות ה-AI לא ימצאו דרך לשלם על הידע שהן צורכות, הן עלולות לשתות את הבאר עד תומה — ולגלות שהתייבשה.