ניב מג׳ר מ״קופה ראשית״ עובד במשרה מלאה ב-Simply

מה עושה במאי שמביים מערכונים ב״ארץ נהדרת״ ומשחק בסדרות? מסתבר שלפחות חלק מהימים שלו נראים כמו של עובד הייטק בתל אביב: קם בבוקר, נוסע למשרד, יושב על קמפיין עם אנשי דאטה. ניב מג׳ר, שחקן, במאי, תסריטאי ויוצר בן 42, עובד כבר ארבע שנים במחלקת הקריאייטיב של חברת הטכנולוגיה הישראלית Simply — במקביל לקריירה אמנותית שלא עצרה לרגע.

זו לא ידיעה על אקזיט או על גיוס. זה פרופיל שמראה איך אנשי קריאייטיב נכנסים לתוך עולם ההייטק ומגלים שזה לא בהכרח בא על חשבון היצירה, אלא לפעמים דווקא מאפשר אותה.

אז מה בעצם קרה כאן?

מג׳ר הצטרף ל-Simply לפני ארבע שנים, אחרי שנים שבהן נע בין הפקות טלוויזיה, פרסומות ופרויקטים עצמאיים. החברה, שמפתחת אפליקציות ללימוד פסנתר, גיטרה, שירה וציור, הוקמה על ידי האחים יובל ויגאל קמינקא ורועי איצקובסקי ז״ל. היא מעסיקה כ-200 עובדים בתל אביב, והמוצרים שלה משמשים עשרות מיליוני אנשים ביותר מ-180 מדינות. ב-2021 גייסה החברה 50 מיליון דולר לפי שווי של מיליארד דולר, בסבב שהובילה GV, זרוע ההשקעות של גוגל.

אבל בשביל מג׳ר הסיפור הוא לא השווי ולא המשקיעים. ״כולנו יודעים שאי אפשר לעשות קריירה אך ורק מאמנות, זה מעולם לא היה כך, אז חיפשתי עוד משהו״, הוא מספר. ״אחרי הרבה שנים של קפיצה מפרויקט לפרויקט הרגשתי שאני רוצה לעבוד עם חברה קבועה, שאני גם מאמין במוצר שלה וחושב שיש בו פוטנציאל גבוה, וגם עם אנשים שנעים לי לעבוד איתם ביום־יום״.

מה משך אותו דווקא לשם? מוזיקה. מג׳ר הוא מתופף, והחיבור הראשוני היה לאפליקציות הלימוד. ״הכרתי את סימפלי לפני שעבדתי בה ופזלתי אליה כי ידעתי שזו חברה מגניבה, וגם מתעסקת במוזיקה, שבתור מתופף זה משך אותי״. אחר כך החברה נכנסה גם לעולם הציור, והוא הבין שהוא רוצה לעבוד שם. ״יש לי חברים שעובדים פה וראיתי את הקריאייטיב שהם מעלים, אז לעבוד בחברה בפול-טיים ג׳וב נראה לי כמו המקום הכי מגניב שיש״.

לא במאי, לא עורך — הכול

התפקיד שלו בחברה רחב בהרבה מכותרת אחת. הצוות עובד על פרויקטים הכוללים צילומי אולפן, צילום אנשים ותקשורת עם משתמשים אמיתיים. מג׳ר מתאר את הגישה הזו כדוקומנטרית: ״אני לא הולך ומביים אותם כמו שחקנים אלא מבקש מהם לספר על החוויה שלהם״.

הוא מדגיש שהעבודה היא A-Z: סיעור מוחות, תסריט, בימוי, עריכה, ואפילו סיורי לוקיישן. ״זה לא שאני רק במאי או רק עורך וידיאו, אז המעבר לעבוד בדיי ג׳וב היה הרבה יותר טבעי, כי אלה עדיין פרויקטים מסוגים שונים ובעלי אופי שונה״.

ההבדל הבולט ביותר, לדבריו, הוא שהפקת הקמפיינים מתבצעת בתוך החברה — בלי חברת הפקה באמצע. את ההבדל הזה הוא מתאר כמשהו שמאתגר אבל גם מאפשר לצלול לעומק: בכל שלב בתהליך אתה בעצם גם הלקוח של עצמך.

הלינגו של ההייטק

מה בדיוק היה צריך ללמוד כדי להשתלב? מג׳ר לא מתחמק: ״כל הלינגו של חברת הייטק — קצת על הטכנולוגיה, מונחים של דאטה, אלה דברים שנתקלתי בהם בפעם הראשונה ולא הייתה לי שום נגיעה לזה״.

הוא מספר שהוא נמצא בקשר יומיומי עם אנשי דאטה, כי הצוות כל הזמן לומד מהנתונים כדי לעשות קריאייטיב ממוקד יותר, וגם עם אנשי פרודקט. הוא גם עובד מול אנשי האקוויזישן כדי להבין לאן התוכן והפרסומות מגיעים, ואיך האלגוריתם של גוגל עובד. וכמו כמעט כל תפקיד היום, גם התפקיד שלו נוגע בכלי בינה מלאכותית — אותם הוא מתאר כחלק מהכלים שבהם הוא עושה שימוש מושכל בעבודה.

התוצאה, מבחינתו, היא סביבה הוליסטית. ״זה לא שאני יושב רק על הפרמייר (תוכנת עריכה), אלא נפגש עם כל הצדדים של הדבר בשביל להעמיק״.

קמפיין בסגנון הומלנד

אחד הפרויקטים שמג׳ר גאה בהם במיוחד נועד לעודד אנשים מבוגרים להתחיל ללמוד לנגן. הרעיון היה להתמודד עם הפחד להתחיל משהו חדש. הצוות בנה פרסומת בסגנון סדרת המתח האמריקאית ״הומלנד״: סוכן ותיק נותן לסוכנת צעירה זהות חדשה, ומודיע לה שבמסגרת חייה החדשים היא גם מנגנת בפסנתר. היא נבהלת ומסבירה שמעולם לא ניגנה, והוא פותח את תא המטען של מכונית מנהלים ומציג לה את Simply Piano.

״זה פרויקט ששילב מצוין גם את הקולנוען שבי וגם את העבודה על המוצר״, הוא אומר. ״דוגמה מעולה לסינרגיה״.

האפליקציות עצמן מיועדות לילדים ולמבוגרים, ומציעות מסלולי לימוד למתחילים ולמתקדמים. חלקן פונות דווקא למי שרוצה לחזור לנגן אחרי שנים, או למי שהתייאש בעבר משיטות לימוד תווים מסורתיות. הטכנולוגיה משלבת למידה אינטראקטיבית, זיהוי קול ותמונה ומשוב על הביצוע, כדי לאפשר למשתמשים לתרגל בקצב שלהם.

ולא רק הוא. בחברה עובדים גם מוזיקאים ויוצרים, בהם עידן רבינוביץ׳ מלהקת הקולקטיב — מהעובדים הוותיקים בחברה, שמשתתף גם בתכנים שמופיעים באפליקציות. מג׳ר מתאר אווירה אמנותית במסדרונות וטוען שזה מה שגורם לו להרגיש בבית: ״פה הטכנולוגיה נשענת על אמנות ויצירה״.

אז העבודה על חשבון היצירה?

מג׳ר אומר שלא. הוא ממשיך לביים ולהופיע במקביל: בשנה שעברה עלתה הסדרה ״ילד חרא״ שביים, הוא שיחק ב״יקומות״, וממשיך לביים ב״ארץ נהדרת״. את התפקיד במשרה מלאה הוא ממקם בתוך שינוי כללי בחיים: ״אני צריך לקום כל יום בבוקר, שזה משהו שהתחיל לקרות בכל מקרה כשהפכתי לאבא״.

מעבר לזה הוא מפתח רעיונות לסדרות ולסדרות רשת, מנגן בתופים ומשתתף בפרויקטים מוזיקליים. עם אסף קפלנסקי ואורי ברד הוא יוצר את הפודקאסט ״קותלי חזיר״, אם כי בתדירות נמוכה יותר. הוא גם עוסק מדי פעם באנימציה — תחום נוסף שלמד בעצמו. בעצם, את כל מקצועות היצירה שבהם הוא עוסק הוא רכש בלי לימודים פורמליים. ״אני אוטודידקט. נתתי לניסיון ללמד״.

לאחרונה הוא השתתף בסרט ביכורים של אחינועם קפון, פרויקט שהיה חשוב לו במיוחד. ״אני מוצא את הדרך לעשות דברים שאני רוצה גם מחוץ למסגרת העבודה, אני לא מרגיש שאני צריך לוותר על זה בשביל העבודה״. ולחברה זה מפריע? לדבריו, לא: ״כל עוד אין חפיפה או התנגשות, מרוצים. ב׳ילד חרא׳ יש אפילו קרדיט עם תודה רבה לסימפלי״.

גם בחברה רואים בזה חיבור מכוון. אושרת בנימין, סמנכ״לית משאבי האנוש (VP People) בסימפלי, אומרת כי אחד היתרונות הגדולים בחברה הוא החיבור בין טכנולוגיה, מוצר ויצירה.

בשביל מי שעובד בהייטק הישראלי, הסיפור הזה הוא תזכורת קטנה: לפעמים הצד היצירתי של התעשייה לא מגיע מוועדת גיוס, אלא ממתופף שמצא חברה שגם משלמת לו וגם נותנת לו לביים.