מרכזי AI: 75 פרויקטים בשווי 130 מיליארד דולר נעצרו

שלושה חודשים. 75 פרויקטים. 130 מיליארד דולר שנתקעו. אלו המספרים של הרבעון הראשון של 2026 בכל הנוגע למרכזי הנתונים של AI — והם שיא שמעביר מסר ברור: הציבור האמריקאי, שמתקשה להיאבק בבינה המלאכותית עצמה, מצא את המטרה המוחשית ביותר — אותם מבנים עצומים שצורכים חשמל ומים בכמויות שקשה לתפוס.

ואם אתם חושבים שזו מחאה מקומית חולפת, כדאי לשים לב: הנושא כבר נכנס עמוק לתוך עונת הבחירות של 2026, עם סנאטורים משני צדי המפה הפוליטית שמשתמשים בו כדי לשאול שאלה גדולה הרבה יותר — מי שולט ב-AI, ומי שולט במי ששולט ב-AI?

מים או חשמל: הדילמה שאין לה פתרון פשוט

אז מה בעצם הבעיה עם מרכזי הנתונים האלה? התשובה הקצרה: פיזיקה. שבבי AI מתקדמים מתחממים הרבה יותר מהר משבבים רגילים, וצריכים קירור אינטנסיבי. יש שתי אפשרויות, ולשתיהן יש מחיר כבד.

אפשרות אחת: לקרר עם מים. מים מסוגלים לספוג ולהעביר חום הרבה יותר ביעילות מאוויר. זה כמו לקפוץ לבריכה קרה לעומת להפעיל מזגן — ההבדל ביעילות עצום. חישובים של Google מראים ששימוש ב-264 מיליון גלון מים לקירור במרכז אירופה יכול להפחית את דרישת החשמל של מרכז נתונים ב-41,000 מגוואט-שעה — מספיק כדי להזין 10,000 בתים.

אפשרות שנייה: לוותר על המים ולקרר עם אוויר. זה מפחית את צריכת המים לאפס, אבל מזניק את צריכת החשמל. כלומר — יותר פליטות פחמן ויותר עומס על רשת החשמל.

אין פתרון קסם. "אתה יכול לקרר מרכז נתונים בלי טיפת מים אחת, אבל זה דורש המון אנרגיה", אומר John Ikeda, מנהל המשימה הראשי ב-Water Environment Federation. "או שאתה יכול להשתמש ב-100% מים לקירור ולהוריד את צריכת החשמל, אבל בהתאם לזמן השנה או לטמפרטורה, אתה מתחרה על אותם משאבי מים עם הקהילה."

החברות הגדולות בוחרות כיוונים שונים. Microsoft התחייבה לאפס שימוש במים — אבל המחיר הוא צריכת חשמל גבוהה יותר ופליטות פחמן פוטנציאליות. Google ו-Amazon מעדיפות להשתמש במים באזורים לחים כדי להפחית עומס על רשת החשמל, אבל לא באזורים צחיחים. כשבודקים מרכז נתונים של Google בלאס וגאס לעומת אחד ברינו, למשל — הראשון צרך 359.9 מיליון גלון מים ב-2024 כדי להפחית את צריכת החשמל, בעוד השני נדרש ליותר חשמל כי לא היה מצויד בקירור אידוי.

מי שותה כמה?

למספרים הגדולים אין הרבה משמעות בלי הקשר. Google דיווחה שכל מערך מרכזי הנתונים הגלובלי שלה צרך 8.1 מיליארד גלון מים ב-2024. החברה משווה את זה ל"רק 54 מגרשי גולף" — השוואה שמנסה להקטין את המספר, אבל עדיין מדובר בכמות מים אדירה.

Amazon צרכה אפילו פחות — 2.5 מיליארד גלון ב-2025, כ-5% מצריכת המים השנתית של סיאטל. החברה גם טוענת לשיפור של 17% ביעילות המים. אבל למרות השיפורים, המגמה ברורה: ככל שמרכזי AI גדלים, הצריכה גדלה.

מה שמטריד במיוחד הוא העובדה ששני-שלישים ממרכזי הנתונים שנבנו בארה"ב מאז 2022 ממוקמים באזורים שחווים מצוקת מים חריפה. Arizona, למשל, מובילה במירוץ למשוך מרכזי AI — אבל מתקשה לספק מים. תשתיות המים שלה זקוקות ליותר מ-12 מיליארד דולר בתיקונים ותחזוקה ב-20 השנים הקרובות.

הציבור לא מתרשם

סקר של Gallup מראה ש-7 מתוך 10 אמריקאים מתנגדים להקמת מרכזי נתונים בקהילה שלהם. וזה לא רק עניין של חשבון חשמל. כ-50% מהמתנגדים מציינים את ההשפעה על משאבי הטבע, 22% מדברים על פגיעה באיכות החיים, ו-16% מתייחסים לנושאים סביבתיים כמו רעש וזיהום.

רק 15% מהמתנגדים מזכירים חשבונות חשמל גבוהים יותר כסיבה — מה שמעיד שההתנגדות היא הרבה מעבר לשאלת העלות. "אמריקאים לא יודעים איך להילחם ב-AI", כותב Vox, "אז הם נלחמים במרכזי נתונים."

Wisconsin מספקת דוגמה חדה: בפברואר 2026, 70% מהבוחרים אמרו שהעלויות של מרכזי נתונים עולות על היתרונות. חצי שנה קודם לכן, רק 55% החזיקו בעמדה הזו. בווירג'יניה, "סמטת מרכזי הנתונים" של אמריקה, רק 35% מהבוחרים אמרו ב-2026 שיהיו "נוחים" אם מרכז יוקם בקהילה שלהם — לעומת 69% ב-2023.

הפוליטיקה מתלהטת

וזה בדיוק מה שהופך את הנושא ממאבק מקומי לנושא בחירות לאומי. שני הסנאטורים האמריקאים שמזוהים אולי הכי הרבה עם נושאים של הגבלים עסקיים ושליטה תאגידית — הרפובליקני Josh Hawley והרצפובליקנית Elizabeth Warren — שלחו מכתב משותף למשרד האנרגיה בדרישה לדיווח שנתי על צריכת האנרגיה של מרכזי נתונים. כשוורן והאוויי מסכימים על משהו, כדאי לשים לב.

"אנחנו צופים בכמה חברות בודדות רוכזות הון, מידע וכוח פוליטי בריכוז שאין לו תקדים בחוויה האמריקאית", הזהיר האוויי. וורן הוסיפה: "לחברות הטכנולוגיה הגדולות יש יותר מדי כוח על הכלכלה, החברה והדמוקרטיה שלנו."

במרץ 2026, הסנאטור Bernie Sanders וחברת הקונגרס Alexandria Ocasio-Cortez הודיעו על חקיקה להטלת מורטוריום פדרלי על בניית מרכזי נתונים — מפורשות כדי "להשהות את התפתחות ה-AI." החקיקה הזו כנראה לא תעבור בקונגרס הנוכחי, אבל ב-11 מדינות כבר הוצגו הצעות חוק שיטילו איסור זמני.

ומי מממן את הצד השני? Leading the Future, Super PAC שנוסד על ידי דמויות מובילות בתעשיית ה-AI, התחיל עם 140 מיליון דולר בקופה — כולל 50 מיליון דולר מ-Andreessen Horowitz ו-50 מיליון דולר מ-Greg Brockman, נשיא OpenAI. מטרתו: "לזהות, לשמור ולהצמיח מועמדים פרו-AI."

מול זה, קבוצה בשם Guardrails Alliance, שמאורגנת על ידי עובדים זוטרים בחברות AI מובילות, מגייסת תרומות קטנות. "מיליארדרי AI קונים את הבחירות שלנו. אנחנו נלחמים חזרה", הם מכריזים.

חברות הטכנולוגיה מגיבות

בינואר 2026, הנשיא טראמפ הכריז על "התחייבות להגנת צרכני חשמל" — Ratepayer Protection Pledge — ש-Amazon, Google, Meta, Microsoft, OpenAI, Oracle ו-xAI חתמו עליה. בהתחייבות, החברות מבטיחות:

• לבנות, להביא או לקנות משאבי ייצור חדשים ולכסות את כל עלויות שדרוג תשתיות ההולכה
• לנהל משא ומתן על מבני תעריפים נפרדים עם חברות החשמל והממשלות המקומיות
• לשלם את התעריפים האלה בין אם הן משתמשות בחשמל ובין אם לאו

זו נקודה קריטית. דוח של ICF מעריך שבלי מבני תעריפים חדשים, תעריפי החשמל למגורים יעלו ב-15% עד 40% עד 2030 — וייתכן שיכפילו עצמם לחלק מחברות החשמל עד 2050.

בווירג'יניה, ועדת החברות המדינתית כבר יצרה קטגוריית תעריף נפרדת למשתמשים שצורכים 25 מגוואט או יותר. המשתמשים האלה חייבים לשלם לפחות 85% מעלויות ההולכה והחלוקה, ו-60% מעלויות הייצור — גם אם לא ישתמשו בכל החשמל. הם גם חייבים לחתום על חוזים למינימום 14 שנים ולספק מיליוני דולרים בערבונות פיננסיים לכל מגוואט.

אבל האם זה מספיק?

חוקרים ומומחים מפקפקים בכך שההתחייבות והחקיקה יפתרו את הבעיה. "יש הרבה בלבול" סביב מערכות קירור עם לולאה סגורה, מציין Ben Townsend מ-Google. חברות מסוימות משווקות את המרכזים שלהן כ"ללא שימוש במים" באמצעות מערכות כאלה, אבל עדיין צריך להסיר חום מהמערכת — ולעיתים קרובות מים הם הדרך היעילה ביותר.

"אתה באמת לא יודע איך הם מקררים את מרכז הנתונים שלהם אלא אם אתה שואל את השאלה הספציפית", אומר Townsend. "ואז אתה באמת יכול להבין אם יש שימוש צרכני במים או לא."

ההיעדר השקיפות יוצר "סיוט יחסי ציבור", לדברי Eric Masanet, מומחה למרכזי נתונים מאוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה. "שום מגזר אנרגיה אמריקאי גדול אחר, וגם כזה שצומח כל כך מהר מהבחינה הכלכלית והתשתיתית, לא סובל מפערי מידע ציבוריים כאלה כמו מרכזי הנתונים האמריקאים", העיד בפני הקונגרס.

המרוץ בין המדינות

ובתוך כל ההתנגדות הזו, המדינות האמריקאיות מנהלות מירוץ אינטנסיבי על כל פרויקט. CNBC מדרג את המדינות המובילות, והתוצאות מפתיעות:

אוהיו מדורגת ראשונה בתשתיות, בין היתר בזכות פרויקט ענק ב-Pike County — מרכז נתונים שבונה SoftBank באתר שבו פעם עמד מתקן העשרת אורניום. המרכז יופעל על ידי תחנת כוח בגז ו-18 כורים גרעיניים קטנים.

וירג'יניה מובילה עם למעלה מ-600 מרכזי נתונים ויותר מ-127 אתרים מוכנים לפיתוח. אבל גם שם יש התנגדות הולכת וגוברת.

מישיגן שופכת 150 מיליון דולר לתכנית מוכנות אתרים — יותר מכל מדינה אחרת — ומארחת מרכז נתונים של 16 מיליארד דולר עבור OpenAI ו-Oracle.

פנסילבניה סיכמה את העסקה הכלכלית הגדולה ביותר בתולדות המדינה: Amazon תשקיע 20 מיליארד דולר בשני מרכזי נתונים.

מה זה אומר על העתיד

שני שלישים מ-75 הפרויקטים שנעצרו ברבעון הראשון של 2026 היו בשלב מוקדם של תכנון. פרויקטים מתקדמים יותר וממומנים היטב מצליחים לעקוף את ההתנגדות — כמו מרכז ה-16 מיליארד דולר במישיגן, שבו היזמים תבעו את העיירה בת 3,000 התושבים והגיעו להסדר שמאפשר את הפרויקט.

אבל כרגע, ההתנגדות הציבורית מכתיבה את הקצב. יותר מ-300 הצעות חוק הוגשו ב-30 מדינות. 48 פרויקטים בשווי 156 מיליארד דולר נחסמו או נעצרו ב-2025 — וברבעון הראשון של 2026 המספר כבר מתקרב לזה.

השאלה הגדולה היא לא אם מרכזי AI יוקמו — הם יוקמו. השאלה היא מי יקבע את התנאים. חברות הטכנולוגיה רוצות להמשיך לפעול כמו ממשלה בתוך ממשלה, לקבל החלטות שמשפיעות על מיליונים בלי דין וחשבון דמוקרטי. הציבור, מצדו, מוצא את עצמו נלחם במרכזי נתונים כי זו המטרה המוחשית היחידה שהוא יכול לראות.

כשה-Economist שואל "חמישה גברים שולטים ב-AI. מי שולט בהם?" — זו כבר לא שאלה תיאורטית. זו שאלה שעכשיו מוצבת בפני הבוחרים האמריקאים.

ומי יודע — אולי בעוד כמה שנים, כשיספרו על הרגע שבו AI הפך מנושא טכנולוגי לנושא פוליטי, יזכרו את הקיץ שבו 75 פרויקטים בשווי 130 מיליארד דולר נעצרו — כי אנשים רגילים סירבו לוותר על המים שלהם.