אריק שמידט מזהיר: מודלי ה-AI הסיניים בדרך להפוך לסטנדרט העולמי – לא בגלל שהם טובים יותר

מי ישלוט בדור הבא של ה-AI – ודווקא בגלל שהוא חינמי?

אריק שמידט, לשעבר מנכ"ל Google ואחד הקולות המשפיעים בעולם הטכנולוגיה, מזהיר מתרחיש מפתיע: רוב מדינות העולם עשויות לאמץ מודלי AI סיניים כסטנדרט – לא בגלל שהם מתקדמים יותר, אלא פשוט מפני שהם חינמיים ופתוחים.

בריאיון לפודקאסט "Moonshots" הוא מצביע על פרדוקס גיאו-טכנולוגי:

"המודלים הגדולים בארה"ב הם סגורים, והמודלים הגדולים בסין הם open-source. פתוח זה בחינם, סגור זה לא."

במילים אחרות, מדינות שאין להן את התקציבים של המערב עלולות להעדיף מודלים כמו DeepSeek ו-Qwen3 של Alibaba רק בגלל החיסכון הכלכלי – גם אם זה אומר תלות טכנולוגית וגיאו-פוליטית בבייג'ינג.

Open Source מול Closed Source: דמוקרטיה או סיכון?

שמידט מתאר מציאות שבה:

• מודלי קוד פתוח (Open Source) מאפשרים לכל מדינה, סטארטאפ או מוסד אקדמי לקחת מודל, להתאים אותו לצרכים ולא לשלם רישיונות יקרים.
• מצד שני, מודלים סגורים – כמו רוב ה-Large Language Models המערביים המובילים – מציעים בקרה הדוקה יותר על הקוד והנתונים, ועודדו עד היום את הנרטיב של "ביטחון" ו"אחריות".

הבעיה היא שבשורה התחתונה, שיקול העלות מנצח:

"המדינות שאין להן כסף כמו המערב ייסתנדרטו על מודלים סיניים – לא כי הם טובים יותר, אלא כי הם בחינם," מזהיר שמידט.

על הרקע הזה מתגברות הדעות שמזהירות מפני:

• חשיפה של נתונים רגישים לתשתיות זרות.
• פגיעה ביתרון התחרותי של טכנולוגיות מערביות.
• יצירת תלות אסטרטגית במדינה אחרת עבור תשתית AI קריטית.

על מה כולם מדברים עכשיו: "Sovereign AI"

המונח שחוזר שוב ושוב בשיחות עם מנהיגי תעשייה הוא "Sovereign AI" – היכולת של מדינה להחזיק, לשלוט ולנהל את מודלי ה-AI, התשתיות והנתונים שלה בעצמה.

ג'נסן הואנג, מנכ"ל Nvidia, ו-Arthur Mensch, מנכ"ל חברת ה-AI הצרפתית Mistral, מדגישים: מי שלא יבנה לעצמו AI ריבוני, ימצא את עצמו קונה שירותים מבחוץ – ומוותר על עצמאות דיגיטלית.

מענטש משווה זאת לחשמל בתחילת המאה ה-20: אם לא בנית תחנות כוח משלך, נאלצת לקנות אנרגיה מהשכנים ולהתמסר לתלות מתמשכת.

הואנג אף הציע למדינות מתפתחות להתחיל בצעד ראשון ברור:

"הייתי מקודד את השפה, התרבות והנתונים הלאומיים שלכם לתוך מודל שפה גדול מקומי."

למה זה צריך לעניין את ישראל

בעולם שבו מודלים סיניים פתוחים וזולים דוחקים מודלים מערביים סגורים, מדינות כמו ישראל ניצבות בפני הכרעה אסטרטגית:

• האם להישען על מודלים זרים – סיניים או אמריקאיים – ולחסוך זמן וכסף?
• או להשקיע ב-Sovereign AI: תשתיות, מודלים ושכבות התאמה מקומיות בעברית, בערבית, ברוסית ובהקשרים ביטחוניים ורגולטוריים ישראליים?

הדיון ששמידט, הואנג ומענטש פותחים הוא פחות טכני ויותר ריבוני: מי ישלוט בשכבת התשתית האינטליגנטית של המאה ה-21 – ואיפה ישראל בוחרת למקם את עצמה.