מדוע ישראל מתקשה להקים חוות שרתי AI בזירה הגלובלית?

האתגרים שמונעים מישראל להשתתף במירוץ ה-AI העולמי

בעוד השוק הגלובלי מקים חוות שרתים בהיקפי חשמל של מאות מגה-ואט, ישראל מתקשה לתרגם תכנון תאורטי לפעולה קונקרטית. הפער בין הכרזות שאפתניות ליכולת הביצוע מעלה סימני שאלה לגבי מקומה של ישראל במירוץ הדיגיטלי.

חסם החשמל: עיכוב של שלוש שנים בחיבורים

• חוות שרתים עבור AI דורשות הספקי חשמל חריגים המהווים מכשול טכני מהותי.
• תהליך החיבור לרשת הארצית דורש תיאום מורכב עם חברת החשמל ורשויות התכנון.
• לוחות זמנים של כשלוש שנים להשלמת תשתיות הולכה ומתקני המרה.

רגולציה במבחן המציאות

טיוטת חוק ההסדרים (2026) אמנם מכירה בחוות שרתים כתשתית לאומית, אך:

• מסלול תכנוני מואץ מוגבל להספקים של 100 מגה-ואט בלבד.
• מרבית הפרויקטים הגלובליים דורשים הספקים גבוהים משמעותית.
• מסגרת רגולטורית לא ברורה יוצרת עלויות מימון גבוהות.

המשבר התכנוני מתחיל בקרקע

היעדר תשתית תכנונית מספקת מתבטא ב:

1. מלאי קרקע מוגבל עם ייעוד תכנוני לא ברור.
2. תיאום לקוי בין תוכניות מתאר שונות.
3. הליכי רישוי אד-הוק במקום תהליכים מתוכננים.

מגוון דרישות הביקוש מגביר את המורכבות

חוות שרתים אינן ישויות אחידות – הן משרתות:

• ספקי ענן מסורתיים (כגון AWS, Microsoft Azure).
• מודלי AI לטווחי הסקה ואימון שונים.
• מגזרים רגישים כמו פיננסים, בריאות וביטחון עם דרישות ייחודיות.

הזווית הגלובלית שאין להתעלם ממנה

לישראל יתרונות אסטרטגיים בנוכחות טכנולוגית וקישוריות בינלאומית, אך:

• מתחרים גלובליים מציעים מסגרות רגולטוריות צפויות וברורות יותר.
• שיקולי ריבונות דיגיטלית ורגולציות בין-לאומיות מסבכים תהליכי אישור.
• השקעות גדולות עלולות 'להיבלע' בשווקים עם בירוקרטיה פחות מסורבלת.

התשתית שחסרה לביצוע יכולתה של ישראל להפוך תשתיות דיגיטליות ממנוע כלכלי תיאורטי למציאות תלויה ב:

• הקמת מערך תיאום בין-משרדי לאישורי תשתיות.
• פישוט הליכי רישוי תוך שמירה על סטנדרטים טכנולוגיים.
• התאמת תוכניות מתאר לצרכים העתידיים של תעשיית ה-AI.