Samsung: הרווח קפץ פי 19

הרבעון השני של 2026 הוליד ל-Samsung Electronics נתון שקשה לעכל: רווח תפעולי של 89.4 טריליון וון (כ-58.4 מיליארד דולר) — פי 19 לעומת התקופה המקבילה אשתקד. אפילו התחזיות האופטימיות של האנליסטים, שציפו ל-87.3 טריליון, נשברו בקלות. ההכנסות זינקו ב-129% והרווח המצטבר בשלוש השנים האחרונות נותר מאחור.

אבל כשמסתכלים על המספרים האלה — ורואים איך הם מחלחלים לשטח — הסיפור הופך למשהו הרבה יותר מורכב מסתם דוח רבעוני מוצלח.

בונוסים של 3,000% — למי שעובד במפעל הנכון

ב-SK Hynix, היריבה המרכזית של Samsung בייצור שבבי זיכרון מסוג HBM, העובדים קיבלו בתחילת השנה בונוס בגובה של כמעט 3,000% מהמשכורת החודשית. אצל Samsung, עובד בקווי ייצור השבבים עם משכורת בסיס של 80 מיליון וון (כ-51,300 דולר) עשוי לקבל השנה בונוסים קרובים ל-600 מיליון וון — כ-385,000 דולר. פי 17 מהשכר הממוצע בחברה קטנה בדרום קוריאה.

השנה, שתי החברות הללו — Samsung ו-SK Hynix — אחראיות ביחד על כ-80% מהיצע שבבי ה-HBM בעולם. אלה השבבים שמערכות AI צריכות כדי לפעול, והביקוש רק עולה. האנליסטים מעריכים שהרווחים התפעוליים המשולבים שלהן יקפצו פי שבעה השנה.

כסף נכנס — אבל לא לכולם

ובדיוק כאן מתחילה הבעיה. כי התיאור של "דרום קוריאה משגשגת" נכון רק לחלק קטן מאוד מהאוכלוסייה.

כמעט ארבעה מכל עשרה קשישים במדינה חיים בעוני יחסי — שיעור העוני הגבוה ביותר בקרב בני 65+ במדינות ה-OECD. ומדובר במדינה שבה בני 65 ומעלה כבר מהווים 20% מהאוכלוסייה, וצפויים להגיע ליותר מ-40% עד 2042. הקבוצה החברתית הענייה ביותר הופכת גם לגדולה ביותר.

מי שמסתכל על חלונות הראווה בסיאול — שם מכירות התכשיטים קפצו ב-146% במאי, מכירות השעונים עלו ב-85%, ויבוא הרכב ב-Icheon, קמפוס SK Hynix, זינק ב-108% — עלול לחשוב שמדובר בגן עדן כלכלי. אבל מחוץ ל"בועת השבבים", כמעט מיליון עסקים קטנים נסגרו ב-2025. הפער בין העשירון העליון לתחתון הגיע לשיא של שש שנים. יותר קוריאנים מרגישים שמצבם הכלכלי הורע מאשר השתפר.

"כולם מדברים על השגשוג, אבל רוב הקוריאנים לא מרגישים אותו"

הממשלה מנסה להתמודד עם הפער הזה — או לפחות לדבר עליו. היועץ לנשיא העלה רעיון של "דיבידנד אזרחים", בטענה שהעושר נבנה על תשתיות שכל אזרחי קוריאה בנו במשך חצי מאה. האופוזיציה קראה לזה "קומוניזם". משרד הנשיא התרחק מהרעיון.

ב-Samsung עצמה, האיגוד המקצועי הגדול ביותר איים בהשבתה המונית במאי, בדרישה לחלק נתח מובטח מהרווחים. העסקה שנחתמה ברגע האחרון מנעה שביתה — אבל עוררה מתחים פנימיים, כי עובדים בחטיבת הסלולר ומוצרי החשמל קיבלו חלק קטן בהרבה מאלה בקווי ייצור השבבים.

הממשלה קפצה על ההזדמנות — אבל השווקים לא קונים

הנשיא לי ג'ה-מיונג הכריז על תוכנית השקעות ענקית בהיקף של כ-1,500 טריליון וון — כ-1 טריליון דולר — שבמרכזה בניית מפעלי שבבים חדשים, מרכזי AI ותשתיות אנרגיה. Samsung ו-SK Hynix יובילו השקעה של 800 טריליון וון בארבעה מפעלי שבבים חדשים בדרום-מערב המדינה.

אבל השווקים הגיבו בקרירות. בנקים להשקעות גלובליים סירבו לפרסם דוחות על התוכנית, בטענה שהיא בעלת "אופי פוליטי". המתנגדים מצביעים על כך שהאזור שאמור לקבל את עיקר ההשקעה (896 טריליון וון) — חבל הונאם בדרום-מערב קוריאה — הוא מעוז של המפלגה השלטת. ההכרזה הגיעה חודש לפני בחירות פנימיות במפלגה.

Samsung עצמה, שעות אחרי ההכרזה, פרסמה בבורסה שהיקף ולו"ז ההשקעה "עשויים להשתנות" בהתאם לתנאי השוק. לא בדיוק הבעת אמון מוחלטת.

המחיר האנרגטי שעוד לא דיברו עליו

ויש מימד נוסף, טכני יותר: החשמל. מומחי אנרגיה קוריאנים מזהירים שהביקוש לחשמל מהדאטה סנטרים החדשים וממפעלי השבבים יעלה על התחזיות הממשלתיות. מרכז AI של 18.4 ג'יגה-ואט פלוס ארבעה מפעלי שבבים של 6.3 ג'יגה-ואט ידרשו ביחד כ-216.4 טרה-ואט-שעה בשנה — יותר מהעלייה בצריכה החזויה בשנים 2024-2038 בתוכנית האנרגיה הקיימת.

מומחים אומרים שצריך להתחיל הכל מחדש — כולל שיקול של הפעלת תחנות כוח גרעיניות חדשות. "החשמל שהמגה-פרויקטים דורשים חורג מההנחות של תוכנית האנרגיה הקיימת", אמר פרופסור סון יאנג-הון. "אי אפשר להפחית בקלות מקורות זמינים כמו גרעין ופחם".

אז מה בעצם קרה כאן?

דרום קוריאה נמצאת ברגע מוזר: שתי חברות שבבים מייצרות עושר חסר תקדים, הממשלה מכריזה על תוכניות טריליון-דולריות, והבורסה שוברת שיאים. אבל כמעט מיליון עסקים קטנים קרסו, הפערים מתרחבים, והאוכלוסייה המזדקנת — שתהיה הרוב בעוד דור — נותרת מאחור.

פרופסור קים יונג-ג'ין מאוניברסיטת סוגנג ניסח את זה הכי ברור: "צריך קונצנזוס על איך לחלק את הרווחים האלה. זה החלק החשוב ביותר".

בינתיים, הישראלים שקוראים את זה ורואים דמיון למציאות המקומית — כנראה לא טועים. שתי המדינות תלויות בתעשיות ידע אינטנסיביות, מייצרות עושר שמרוכז במגזרים מסוימים, ומתקשות לתרגם צמיחה לשגשוג משותף. ההבדל? אצלנו זה עדיין לא הפך למשבר לאומי.