האיום האמיתי על הבחירות: האלגוריתמים

בסוף יוני 2026, ג'ונתן רינלדי, מועמד למועצת העיר בקווינס, נעצר בגין שימוש ב-AI ליצירת פוסטים מזויפים בקמפיין שלו. הוא פרסם תמונות מזויפות של יריבתו, לין שולמן, מתלבשת בחולצה עם הכיתוב "Hot Girls for Zohran", וסרטונים שמציגים אותו עם תמיכה מדומיינת של קבוצות שונות. רינלדי טען שמדובר ב"אמנות" וב"סאטירה פוליטית", אבל התביעה ראתה בזה הונאה. מעצרו הוא דוגמה בולטת לאופן שבו AI חדר למערכת הפוליטית האמריקאית, לקראת בחירות האמצע בנובמבר 2026.

אבל אם נעצור כאן, נפספס את התמונה הגדולה. כן, מודעות AI פוליטיות הופכות נפוצות יותר ויותר. קחו למשל את הפרסומת של הרפובליקנים שבה ג'יימס טלריקו, מועמד דמוקרטי לסנאט בטקסס, מוצג כשר שיר על תמיכתו בנוער LGBTQ+, או את מייק רוג'רס, מועמד רפובליקני למישיגן, שקיבל "שדרוג" AI כדי להיראות שרירי יותר. אלו דוגמאות שמראות איך תוכן סינתטי עבר מחשש תיאורטי למציאות יומיומית.

מה באמת מפחיד ב-AI פוליטי?

רבים מהוויכוח הציבורי מתמקדים במודעות פרסומת הממומנות. זה הגיוני – מודעות AI מטעות עלולות להונות בוחרים, ותמונה סינתטית יכולה להתפשט מהר יותר מתיקון. קמפיינים שמשתמשים ב-AI כדי לרמות צריכים לשאת באחריות. אבל מודעות ממומנות הן רק חלק קטן מהסביבה האינפורמטיבית שבה בוחרים נתקלים כל יום.

תוכן "אורגני" – פוסטים ברשתות חברתיות, סרטונים שמועברים מחדש, ממים – מגיע לאנשים דרך אלגוריתמים של המלצה, משפיענים, שיתופים וצורות הפצה אחרות שפועלות ברובן מחוץ לכללים שחלים על פרסום פוליטי ממומן. מודעה פוליטית עשויה לעבור ביקורת, תיוג, הגבלה וניתן לחפש אותה ציבורית. פוסט מטעה אורגני יכול להיות מוגבר על ידי אלגוריתם, מועתק על ידי משפיענים, מותאם מחדש לסרטון, נקי מהקשר ונדחף למיליוני פידים לפני שמישהו עם סמכות החליט אם הוא מפר מדיניות – שככל הנראה חלשה אם היא קיימת בכלל.

האלגוריתמים של הפלטפורמות: הכוח הנסתר

זה המקום שבו הדיון ב-AI הופך צר מדי. כן, מישהו יכול להשתמש ב-AI או באמצעים אחרים כדי ליצור סרטון מטעה. אבל פלטפורמות כמו פייסבוק ו-X יכולות להחליט, באופן בלתי נראה ובמידה עצומה, שהסרטון המזויף שווה הצגה למיליוני אנשים.

מאחורי ההמלצות הללו עומדים תמריצים עסקיים שמתגמלים תשומת לב, מעורבות וזמן שהייה בפלטפורמה. לכן הם מקדמים תוכן שגורם לאנשים לצפות, ללחוץ, לשתף ולהתווכח, כי זה שומר על הכסף נכנס. בפוליטיקה, זה לרוב אומר שהטענה הכי רועשת מנצחת את המדויקת ביותר. כעס וקונספירציות מתפשטים; בדיקת העובדות היבשה של הטענה המטעה בדרך כלל לא.

קמפיינים מבינים את הבעיה הזו כי הם חיים בתוכה. מפרסם פוליטי מאומת שמנסה להגיע לבוחרים עם מידע מדויק יכול להתמודד עם מבוך של מגבלות, עיכובים, כללי פלטפורמה משתנים ויכולות מיקוד מופחתות. בינתיים, חשבון אנונימי שדוחף טענה מטעה או deepfake מבוסס AI יכול לרכוב על גל ההפצה האורגנית עם הרבה פחות חיכוך.

חוסר האיזון הזה לא הגיוני, ויותר קמפיינים מתחילים לשים לב. ככל שמודעות פוליטיות ממומנות הופכות מוגבלות יותר, קמפיינים משקיעים יותר משאבים בבנייה או העלאה של רשתות של תומכים, משפיענים, יוצרי תוכן ומתנדבים דיגיטליים שיכולים לייצר ולהגביר תוכן באופן אורגני.

קמפיין הבחירות האחרונות לראשות עיריית לוס אנג'לס של ספנסר פראט הדגיש את המגמה הזו, כאשר הוא הגביר תוכן AI שנוצר על ידי תומכים שמתארים אותו כגיבור-על ואת יריביו כנבלים, מה שעזר להניע את מסע הבחירות שלו למרות הפסד סוחף בסופו של דבר.

דאגות הציבור וניסיונות רגולציה

המומחים ערים לסכנות. ברוס שנייר, עמית ומרצה בבית הספר קנדי בהרווארד, מציין שרוב הפרסומות האלה "לא מנסות לשכנע אנשים. הן עוסקות בסימן חברתי. מה שחשוב הוא: הקבוצה שלי מקבלת להקניט את הקבוצה שלך."

אבל הדאגה עמוקה יותר. סקר ממרץ 2026 מ-PBS News, NPR ו-Maris מצא ש-85% מהאמריקנים אומרים שסביר שתוכן פוליטי מבוסס AI יפיץ דיסאינפורמציה על הבחירות בנובמבר. רמת אי-האמון הזו הייתה עקבית בקרב דמוקרטים, רפובליקנים ועצמאיים.

במקביל, למעלה מ-30 מדינות חוקקו חוקים המסדירים שימוש ב-deepfakes במסרים פוליטיים. רובם מתמקדים בגילוי נאות, כמו הצהרה על הכללת deepfakes ו-AI, או הדגשת מי שילם על הפרסומת. מינסוטה וטקסס אוסרות שימוש ב-deepfakes למספר ימים מסוימים לפני הבחירות. אך חוקים אלה נתקלים באתגרים של חופש ביטוי, כפי שראינו עם האיסורים בקליפורניה ובהוואי שנפסלו בבתי משפט פדרליים.

נת'ן סנדרס, מדען נתונים בהרווארד, מציין ש"כל המסגרת הרגולטורית הקיימת סביב תקשורת פוליטית היא די מבולגנת ויש היסטוריה ארוכה של בלבול שמוביל לבלבול ואכיפה לקויה ולא קפדנית של הכללים."

אז מה בעצם קורה כאן?

הסיפור הוא לא רק על מודעות AI, אלא על סביבת מידע שכבר בריאה לא בריאה. AI מגיע על ערכת של אלגוריתמים אטומים, אכיפה לא אחידה וחוקי פלטפורמה שלעיתים קרובות מגבילים דיבור פוליטי שקוף תוך כדי שהם משאירים את הכאוס האורגני שלם.

כן, אנחנו צריכים לדאוג מ-deepfakes במודעות פוליטיות. אבל אנחנו צריכים לדאוג אפילו יותר מלהחמיץ את היער בגלל העצים. ה-deepfake האמיתי עשוי להיות הרעיון שמודעות סינתטיות הן האיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה שלנו, כאשר הכוח החזק יותר הוא המערכות שמחליטות איזה תוכן בוחרים רואים, שוב ושוב, מלכתחילה.

כדי להגן על בחירות, פלטפורמות צריכות להשקיע פחות זמן בטיפול בתקשורת קמפיינים מוסדרת כמרכז האיום ויותר זמן בטיפול במערכות שלהן שנותנות לטענות מטעות את הטווח שלהן. הן צריכות להיות ברורות הרבה יותר לגבי איך תוכן פוליטי מומלץ, מדורג ומוגבר.

בשורה התחתונה, אם אתם עובדים בתעשיית הטק כאן, תחשבו על זה: הכלים שאנחנו בונים לעיבוד נתונים, פרסום והפצת תוכן – הם יכולים לשמש הן למטרות חיוביות והן להפצת דיסאינפורמציה. זה הזמן להסתכל על ההשפעה הרחבה יותר.

אז בפעם הבאה שאתם נתקלים במודעה פוליטית ברשת, זכרו שהסכנה הגדולה ביותר היא לא התמונה המזויפת, אלא האלגוריתם שמחליט להראות לכם אותה.