סגן מנכ״ל אדלטק: ״בלי אנרגיה אי אפשר להתקדם בעולם ה-AI״

שימו לב, חבר'ה — אם אתם חושבים שפריצת הדרך הבאה ב-AI תגיע רק ממודלים מתקדמים יותר, אתם טועים. כנס התשתיות הלאומיות של כלכליסט ובנק לאומי סיפק השבוע תזכורת כואבת: בלי תשתית אנרגטית מסיבית ואמינה, ישראל עלולה לאבד את מקומה במירוץ העולמי. ואם אתם עובדים בפיתוח או בתשתיות, אתם כבר יודעים שהבעיה הזו נוגעת ישירות לכלים, לפרויקטים ולמשכורות שלכם.

אז מה בעצם קרה בפאנל? קבוצת מומחים — מנהלים, יזמים ומשקיעים — התאספה כדי לדבר על מה שנראה כמו צווארי הבקבוק המסוכנים ביותר עבור סקטור ה-AI הישראלי. הרשימה מרשימה: ניב סבר, סגן נשיא ומשנה למנכ״ל אדלטק; רן שלח, מייסד שותף בקרן נוי; נעמי גיסר, מנכ״לית Marsh ישראל; איתן דמרי, מנכ״ל MedOne; ליאור עטרת, ראש מרכז הסייבר של GE Vernova בישראל; יניב עקירב, מנהל בכיר לניהול אשכולות רשת ב-NVIDIA; ליאור פרבר, מנכ״ל שמיר אנרגיה; והילה הייטנר מקרן הליוס. הדיון, שהונחה על ידי כתב כלכליסט עומר כביר, גלש במהירות מהאתגרים הטכניים לשאלות קיומיות על עתיד הכלכלה הישראלית.

מה כולנו מפספסים? אנרגיה היא השכבה התחתונה

עקירב מ-NVIDIA הגיש שיעור קצר על הארכיטקטורה של עולם ה-AI. לדבריו, יש ארבע שכבות: אנרגיה, תשתית — הסביבה שמאפשרת לשרתים לפעול —, מודלים כמו GPT, Gemini או Claude, ושכבת יישומים. ״אנחנו מבינים שהעולם צריך יותר ויותר תשתיות AI״, הוא אמר. ״הביקוש מתחיל ביישומים, וככל שיש יותר אנרגיה, תשתיות ומודלים, כך יש יותר יישומים שיכולים להשתמש בשכבות האלה. זה משנה את העולם״. במילים אחרות: בלי השכבה התחתונה — האנרגיה — כל היתר לא קיים.

אבל איפה ישראל נמצאת בשרשרת הזו? דמרי מ-MedOne היה חד: ״AI הוא קריטי, הוא לא טרנד חולף. הוא קשור למערכות אזרחיות וצבאיות, ומי שלא ישקיע בתחום יישאר מאחור. AI מחייב השקעה באנרגיה ובמים, ואני חושב שבתחום הזה המדינה התעוררה באיחור״. אם אתם מכירים את הקצב של פיתוחים בתחום, אתם יודעים שהאיחור הזה עלול לעלות ביוקר.

הזמנים הפכו לבלתי אפשריים: טורבינה ב-2031

כאן נכנס לתמונה ניב סבר מאדלטק, עם הנתון המדאיג ביותר. לדברי סבר, זמני האספקה של טורבינות — אותם מנועים ענקיים שמפעילים תחנות כוח — כבר נמתחים עד שנת 2031. ״בלי אנרגיה אי אפשר להתקדם בעולם ה-AI״, הוא אמר ישירות. ״לפני 23 חודשים זכינו במכרז של שורק להקמת תחנת כוח. אירוע חריג שבו המדינה הזמינה תחנה כזו. רכשנו טורבינה בכ-300 מיליון דולר לפני הסגירה הפיננסית, כדי להבטיח את מקומנו. כיום, מי שלא שם הזמנה עם מקדמה לא יכול לשמור לעצמו מקום בתור״.

חשבו על זה: 300 מיליון דולר רק כדי להשיג את הרכיב המרכזי, ועוד לפני שידוע אם יש אסדרה. סבר מציין שמדובר בפרק זמן של שש שנים מראש, והוא רק מתארך. ״זה אומר שצריך להיערך לרכישת טורבינה שש שנים מראש״, הוא הוסיף. ״את זה יכולים לעשות רק גופים מנוסים מאוד ומגובים פיננסית״. אם אתם עובדים בסטארטאפ קטן, אתם יכולים לשכוח מזה כרגע, אלא אם יש לכם משקיעים עם סבלנות של קתדרלה.

הרגולטור: מכשול או בלם יד?

נושא הרגולציה עלה שוב ושוב כמכשול מרכזי. סבר תקף את הגישה הישראלית: ״בישראל, במקום לראות שחקנים מהמגזר הפרטי נכנסים למקומות שהמדינה אינה מסוגלת לטפל בהם, אנחנו רואים חסימה של שחקנים שיכולים לקחת את המהלך הזה קדימה. הרגולטור חושב שהוא יכול לקיים שוק חופשי, לייצר יזמות, לנהל את השוק וגם ליצור חסמים בפני השחקנים שיכולים לדחוף ולאפשר לו להתפתח״. אם אתם מנסים לגייס הון או לרכוש ציוד, אתם עשויים להכיר את הבירוקרטיה הזו מקרוב.

פרבר משמיר אנרגיה הצביע על פער קיצוני: ״תוכנית החשמל הלאומית נבנתה כשאף אחד לא ידע מה זו בינה מלאכותית. עולם ה-AI היה במקום אחר. הקמת תחנת כוח, מרגע תחילת התכנון ועד לחיבורה, נמשכת 12 שנים. בהגדרה יש כאן פער, וכדי לפתור אותו צריך לפשט את הרגולציה״. הוא קרא לשר האנרגיה הבא: ״חוסר הוודאות הוא הדבר שהכי מקשה עלינו לפרוץ קדימה״.

הייטנר מקרן הליוס הזכירה את כישלון העבר בתחום האנרגיה המתחדשת: ״המדינה הקצתה כספים, בנתה תוכניות, ובמשך 20 שנה לא עמדנו ביעדים. נושא הדאטה סנטרים הוא צורך קיומי. אי אפשר לשים חסמים שימנעו מהשוק להתפתח. חייבים כאן אנשי מקצוע ולא פונקציונרים״.

הרשת קורסת: חברת החשמל כושלת, ישראל מתמודדת לבד

סבר לא חסך ביקורת מהתשתיות הקיימות: ״בנושא הרשת אנחנו שומעים רבות על כך שחברת החשמל רוצה לחזור לייצור. אני מסתכל על הרשת — אי אפשר להוביל 27 ג׳יגה־ואט. אנחנו בונים תחנה שכאשר תתחיל לפעול בשנת 2029, תהיה מוגבלת ל-670 מגה־ואט בגלל מגבלות הרשת. חברת החשמל כושלת בפיתוח הרשת, גם שנים אחרי הרפורמה, כי פיתוח ההולכה משתרך באופן קיצוני. לוקחים תוכניות פיתוח ועושים ישראבלוף״.

גיסר מ-Marsh ישראל הוסיפה נדבך תפעולי: ״מה קורה באמצע, כשנכנסים לעולם התכנון ויש נזקים? מה קורה כשהושקע כסף ואין יכולת לחבר את הדאטה סנטר? בהמשך יש סיכונים כמו נזקי שריפה, ונתונים על התחייבויות חוזיות ומימון. אנחנו יכולים לתת מעטפת הגנה ביטוחית, אבל זה דורש תכנון מוקדם״.

לישראל אין מותרות: אנחנו מתחרים על גז ושוקי יעד

שלח מקרן נוי סיפק נקודת מבט בינלאומית: ״גם בעוד 20 שנה לא יהיו 27 ג׳יגה־ואט ל-AI. הרגולטור צריך לעשות את השיקולים האלה לטווח הארוך. מה שניסו לעשות היה להקדים את המכה שקרתה בעולם. בספרד, שבה אנחנו פעילים, הרשת לא מתפקדת כי נתנו הרשאות ליותר משלושה ג׳יגה־ואט״. אם ישראל רוצה להישאר רלוונטית, היא חייבת ללמוד מטעויות של אחרים.

סבר סיכם את התחרות העולמית: ״ה-AI יצר מצב שבו אנחנו כבר לא כלכלת אי. אנחנו מתחרים על גז, טורבינות ושוקי יעד מול השוק העולמי״. זה לא עניין של יוקרה, אלא של יכולת להמשיך לפתח מוצרים ולגייס לקוחות מחו״ל.

מה הלאה? קריאה לפעולה וסיומת יבשה

עטרת מ-GE Vernova הזכיר את הממד הביטחוני: ״כבר כיום יש מודלים בסייבר שניתן לגשת אליהם רק דרך הבית הלבן. יש מדינות שחסומות מגישה אליהם. מי שמקים את התשתיות האלה חייב לקחת אחריות מלאה״.

הייטנר קראה לחשיבה לטווח ארוך: ״באירופה יש קשיים עם הרשת, אבל המדינות פועלות לפי תוכנית ארוכת טווח. בישראל חייבים לנהל את משאב הדאטה סנטרים ולהבטיח היקף מסוים מראש. יש לנו מספיק נדל״ן, אבל כדי להקים מתקן שמחייב רשת זמינה, צריך לטפל בנושא החשמל והרשת מראש״.

בסופו של דבר, הפאנל הזה לא עסק רק בטורבינות ובחשמל. הוא עסק ביכולתה של ישראל לייצר עתיד טכנולוגי. אם לא יינקטו צעדים דחופים לייעל את הרגולציה, להאיץ תכנון ולעודד השקעה פרטית, המדינה עלולה לגלות שה-AI, עם כל הפוטנציאל שלו, פשוט יעבור למדינות אחרות. כי בעולם שבו כולם רעבים לכוח, מי שאין לו אנרגיה נשאר בחוץ. אולי כדי לקדם את ה-AI הישראלי, כדאי שנתחיל מללמד את הרגולטור מה זה GPU, לפני שהוא ידרוש לפקח על זה.