האטה ב־AI: החזרה למשרד חונקת את צינור הדאטה

אם בשנה האחרונה מישהו סביבכם הכריז בביטחון שהעבודה מהבית מתה — כדאי שידבר קודם עם המספרים. שיעור ימי העבודה שנעשים מהבית בארה״ב תקוע על כ־26% כבר שנתיים. זה רחוק מה־62% של החודשים הראשונים למגפה, אבל כמעט פי ארבעה מה־7% העלובים של 2019. למעשה, לפי ההערכה, לולא המגפה היינו צריכים לחכות משהו כמו 40 שנה כדי להגיע לרמות האלה.

אז מה נשאר לנו בפועל? נורמה חדשה. ג׳ובים מרוחקים הפכו למיעוט גדול ויציב, ולעבוד מהבית יום או יומיים בשבוע זה כבר עניין שבשגרה עבור אנשי צווארון לבן. מנקודת המבט הזאת, אחד האנשים שעיצבו יותר מכולם את המדיניות הזאת בוחן כעת את המאזן: הכלכלן Nick Bloom מ־Stanford, המומחה המוביל בעולם לעבודה מרחוק. בתחילת 2021 הוא עוד הספיק להציג מחקרים למנהלים ב־Microsoft, ב־Facebook, ב־Google וב־Apple, והזהיר שיבואו שנים של מלחמה בין עובדים למעסיקים על השאלה איפה עובדים. הוא צדק. עכשיו, כשהאבק שוקע, הוא סופר את ההשפעות שהעבודה מהבית השאירה כאן.

כמה זמן באמת חזר לנו?

הנסיעה הממוצעת לעבודה בארה״ב היא כ־40 דקות לכל כיוון, ועוד לפני שיוצאים מהבית צריך להתקלח ולהתלבש. לקום מהמיטה ולפתוח לפטופ? 30 שניות. לפי הערכות של Bloom, עובד אמריקאי ממוצע מרוויח שעה וחצי על כל יום עבודה מהבית — ובסקטורים ידידותיים ל־WFH כמו טק ופיננסים, החיסכון מגיע ל־3 שעות בשבוע. בתרגום: יותר שינה, יותר ספורט, יותר בישול, והרבה יותר זמן עם הילדים.

אפילו הציונים הרגישו את זה. מחקר בהולנד מצא שילדים להורים שקיבלו אפשרות לעבוד מהבית קיבלו ציונים גבוהים יותר במבחן סטנדרטי שמכריע לאיזה מסלול תיכון הם יגיעו. "זה בגלל שאתם בבית", אומר Bloom. "אתם יודעים שהילד למעלה מכין שיעורים, ואתם מריחים אם הוא מעשן גראס."

עוד אנשים נכנסו לשוק העבודה

ב־2020, 77% מהאמריקאים ללא מוגבלות עבדו, לעומת 32% בלבד בקרב אנשים עם מוגבלות. במקרים רבים הם דווקא רצו לעבוד, אבל עולם של עבודה מהמשרד בלבד פשוט סגר בפניהם את הדלת: מי שלא יכול לנהוג בגלל עיוורון, מי שמתקשה במדרגות בגלל בעיות ברכיים או גב. הגאות במשרות מרוחקות והיברידיות שינתה את התמונה והכניסה למעלה מרבע מיליון אנשים עם מוגבלות לתפקידים במשרה מלאה. אליהם הצטרפו נשים שבעזרת הגמישות לא נאלצו לפרוש כדי להתמודד עם הטיפול בילדים.

לפי Bloom, ההיברידיות עלולה להעלות את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ב־1% עד 2% — מה שמתורגם לגידול דומה בתוצר. בכסף מדובר על 300 עד 600 מיליארד דולר. כן, מיליארדים, לא מיליונים.

תינוקות, אוויר נקי — וערים בצרות

בין 2023 ל־2025, אנשים שעבדו מהבית לפחות יום בשבוע עשו יותר ילדים מאלה שהתייצבו במשרד כל יום — וגם תכננו ללדת עוד. Bloom מעריך שהעבודה מהבית מקושרת לעלייה של כ־5% בפוריות בארה״ב ובצפון אירופה. זה לא זינוק דרמטי, אבל בעולם שמנסה לבלום צניחה בשיעור הילודה כל עלייה מבורכת — וההשפעה הכי חזקה נרשמה בקרב נשים מעל גיל 30, עם תואר אקדמי וילד אחד כבר בבית. חבר של Bloom ניסח את זה בפשטות: "אשתי ואני גילינו שאי אפשר להיכנס להיריון במייל."

גם האוויר השתנה. רמות תחמוצת החנקן — שמקושרת למחלות ריאה ולב — במרכזי הערים הגדולות היו ב־2025 נמוכות ב־8% לעומת 2019. זה תורגם ל־1,500 עד 3,500 פחות מקרי מוות בשנה ברחבי ארה״ב.

מי שמשלמים את המחיר הם דווקא מרכזי הערים. מ־San Francisco ועד Washington DC, רשויות מתמודדות עם גירעונות תקציביים שמיוחסים לשוק הנדל״ן המסחרי החלש: בסן פרנסיסקו 29% משטחי המשרדים עמדו ריקים ברבעון השני — פי שמונה לעומת 2019. במצב גרוע עוד יותר נמצאת התחבורה הציבורית: BART, שמחברת את סן פרנסיסקו עם הפרוורים, מימנה בעבר כ־70% מעלויות התפעול שלה מדמי נסיעה וחנייה. היום המספר הזה עומד על 23%. החודש יצביעו תושבי ה־Bay Area על הצעה להעלאת מס מכירות שתשמור את BART ואת שאר מערכות התחבורה מעל המים.

הדאטה שנולדה ב־Zoom

וכאן מגיע החלק שהכי רלוונטי לעולם שלכם. Bloom טוען שהמעבר לעבודה מרחוק הוא לא תופעת לוואי של מהפכת ה־AI — הוא אחד המאיצים שלה. המעבר לתקשורת דיגיטלית — Slack, אימייל, Zoom — יצר פיצוץ של דאטה שחברות יכולות לאמן באמצעותו מודלי AI. פעם השיחות האלה התרחשו בחדר ונעלמו ברגע שיצאו מהגרון. היום חלק עצום מהן מתועד, נשמר ומוכן ל־fine-tune של המודלים.

והחברות רעבות לחומר. לפי הדיווחים, Google רכשה לאחרונה את Spirit Airlines ב־10 מיליון דולר במכרז במסגרת פשיטת רגל — לא כדי להקים חברת תעופה, אלא כדי לשים יד על 100 מיליון מיילים, 500 מיליון הודעות ב־Microsoft Teams ו־30 מיליון שורות קוד. כך נראה שוק הדאטה היום.

במקביל, נורמות העבודה השתנו. עמית ששולף את הטלפון כדי להקליט ישיבה, ואחרי זה שולח לכולם תמלול עם סיכום — ב־2019 זה היה מוזר. היום זה עניין שבשגרה, גם כי התרגלנו ל־Zoom, וגם כי אלה כבר תוצרים סטנדרטיים.

אז למה RTO זו בעיה של AI?

בדיוק מהסיבה ההפוכה: כשיותר ימי עבודה מתרחשים במשרד, פחות תקשורת מתועדת. אנשים עדיין כותבים ב־Slack לעמית שיושב שני מטר מהם, אבל שיחת הקפה המהירה על רעיון, או ההתלבטויות האקראיות ליד השולחן — אלה לא תופסות מקום בשום מסד נתונים. כלומר, בדיוק ה"שיתוף פעולה האורגני" שבעטיו דחפו מנהלים את כולם חזרה למשרד הוא מה שנגרע מהדאטה של המודלים.

אז מה עושים? אפשר להקליט את המשרדים עצמם — אבל זה מגיע עם שלל בעיות משפטיות ורגולטוריות. ובעידן שבו עובדים כבר חוששים מפיטורים בגלל AI, להקליט כל מילה שלהם כדי לשפר את המודלים לא בדיוק מרגיע את המערכת.

הבעיה לא הולכת להיעלם: מיליארדי דולרים כבר הושקעו, ותשואות בשוק ההון תלויות בכך שהטכנולוגיה תחזיר את ההשקעה. מישהו יצטרך לחשוב על פתרון יצירתי.

בינתיים, תינוקות ה־WFH אמורים להצטרף לשוק העבודה עוד כמה עשורים. לפחות לא יהיה צורך לאמן אותם.