OpenAI נגד Intel: הדרמה שמאחורי שבבי ה-AI והגיאופוליטיקה של הסיליקון

OpenAI כובשת תשתיות – ו-Intel נשארת מחוץ למשחק

בעולם שבו כל שנייה קובעת במרוץ החימוש של ה-AI, OpenAI חותמת על הסכמי תשתית בהיקפים דמיוניים – ומותירה שחקן היסטורי אחד מחוץ לתמונה: Intel.

לפי הדיווחים, OpenAI התחייבה לעסקאות ענק עם AWS של Amazon, עם Microsoft, Oracle ויצרניות שבבים כמו Nvidia ו-AMD, בסך מצטבר של מעל טריליון דולר השנה. מדובר בבניית אימפריית מחשוב בקנה מידה שכמעט לא נראה קודם – כולל תוכניות להקמת תשתיות בהיקף של 30 ג'יגה-וואט חשמל.

ובתוך כל זה, דווקא החברה שהייתה פעם הסמל של "Intel Inside" נותרת בחוץ.

איך Intel פספסה את הרכבת

כדי להבין למה OpenAI לא רצה ל-Intel גם כשהפוליטיקה דוחפת לשם, צריך לחזור רגע אחורה:

• ב-2015–2017 Intel הייתה הקיסרית הבלתי מעורערת של עולם המעבדים, עם נתח שוק עצום במחשבים אישיים ושווי שוק סביב 150 מיליארד דולר. Nvidia? בעיקר כרטיסי מסך לגיימרים.
• באותן שנים OpenAI, אז ארגון צעיר ושאפתני, פנתה ל-Intel בבקשה להשקעה. Intel סירבה. הימור על מעבד-על? על GPT עתידי? נשמע רחוק.

שמונה שנים קדימה:

• Nvidia מטפסת לשווי של כ-4.5 טריליון דולר והופכת לספקית השבבים המובילה לעומסי AI.
• AMD מבססת את עצמה כחלופה תחרותית.
• Intel מחליפה מנכ"לים, מאבדת מומנטום, ומוצאת את עצמה רודפת אחרי שוק שהיא יכלה להוביל.

וכעת, כש-OpenAI מחפשת במופגן אלטרנטיבות כדי לשבור את המונופול דה-פקטו של Nvidia, היא פונה ל-AMD, ל-hyperscalers, לפתרונות מותאמים – אך לא ל-Intel.

כפי שמסביר Tim Derdenger מקרנגי מלון, יש כאן גם זיכרון תאגידי: למה לחזור לחברה שגם מפגרת טכנית וגם דחתה אותך כשהיית קטן?

האסטרטגיה של OpenAI: לשבור את תלות ה-Nvidia

מאחורי הדרמה עומדת חשיבה מאוד קרה ומאוד תעשייתית:

• ל-Nvidia יש היום שליטה של כ-90% בשוק שבבי ה-AI המתקדמים ל-training.
• תלות מוחלטת בספק אחד מסוכנת – עסקית, טכנית וגיאופוליטית.

OpenAI משחקת כאן משחק שהכרנו משנות ה-PC:

• בדיוק כפי ש-Microsoft טיפחה את AMD כאנטי-מונופול טבעי מול Intel, OpenAI מטפחת את AMD מול Nvidia.
• כך היא מייצרת לעצמה "second source" אמיתי: אפשרות אמינה לאיים בהסטת הזמנות בין ספקים, ומפחיתה את הסיכון להיחנק מצוואר בקבוק אחד.

במקום שבו Intel יכלה להיות ספקית המשנה האידיאלית – היא לא שם. וזו כבר לא רק החלטה פוליטית או רגשית, אלא בעיקר טכנולוגית.

למה Intel לא על המפה של OpenAI (בינתיים)

כדי לקבל נתח מהתשתיות של OpenAI, לא מספיק לייצר שבב. צריך להביא חבילה שלמה:

1. ביצועים:

   • מעבדי ה-Gaudi של Intel, ששווקו כאלטרנטיבה ל-AI, כמעט לא הזיזו את מחט השוק.
   • ה-GPU החדש Crescent Island צפוי להגיע רק בשנה הבאה, וכבר כעת נשמעות ביקורות על כך שהוא משתמש בזיכרון איטי יותר בהשוואה ל-HBM המתקדם בשבבי Nvidia ו-AMD.
   • בשוק שבו כל אחוז יעילות, כל וואט וכל גיגה-פלופ נמדדים, איחור טכנולוגי קטן נראה כמו תהום.

2. תוכנה ואקוסיסטם:

   • Nvidia בנתה סביב CUDA מערכת אקולוגית עמוקה: ספריות, כלי פיתוח, אופטימיזציות, קהילה.
   • זה לא רק שבב, זה סטנדרט. לעבור ממנו – לשלם מחיר עצום בזמן פיתוח, אופטימיזציה וחוסר ודאות.
   • Intel עדיין לא מציעה תשתית תוכנה ברמת בשלות שתגרום ל-OpenAI להמר על העברת חלק משמעותי מהעומסים אליה.

Brad Gastwirth מ-Circular Technology מסכם זאת בפשטות: כרגע שיתוף פעולה גדול בין OpenAI ל-Intel נראה "אפשרי תיאורטית, אך לא סביר בטווח הקרוב", כל עוד הביצועים והסקייל של Intel לא מגיעים לדרישה.

בתרגום לשפת הסטארטאפים הישראלית: אם יש לך מוצר חלש יותר, אין לך לוקסוס לבקש מהלקוח הכי חשוב בעולם להסתכן בשבילך.

כשוושינגטון נכנסת לחדר השרתים

כאן הסיפור נהיה באמת יוצא דופן: פוליטיקה, תעשייה ובינה מלאכותית נכנסים לאותו לוח שחמט.

• ממשל טראמפ הפך את Intel למעין אלופה לאומית: כ-9 מיליארד דולר מענקי ממשלה הומרו להחזקה של 10% ב-Intel.
• היעד: לייצר שבבים מתקדמים בארה"ב, משיקולים של ביטחון לאומי ותחרות מול סין.
• בנוסף, טראמפ הכריז על כוונה להטיל מכס של 100% על שבבים המיוצרים מחוץ לארה"ב, עם אפשרות לפטור לחברות שמייצרות בארה"ב.

על הנייר, זה היה אמור ליצור משולש מושלם:

• טראמפ רוצה ייצור שבבי AI באדמה אמריקאית.
• Intel – עם מפעלים בארה"ב ועם הממשלה כבעלת מניות – היא מועמד טבעי.
• OpenAI – זקוקה לתשתיות ענק, ומבקשת סיוע ממשלתי נוסף, כולל הרחבת הטבות חוק ה-Chips גם למרכזי נתונים ויצרני שרתים ל-AI.

זה נראה כמעט כמו נישואים מסודרים שתוכננו במסדרונות וושינגטון: המדינה מביאה את Intel, Intel מביאה מפעלים, OpenAI מביאה ביקוש.

אבל בפועל OpenAI ממשיכה לקנות איפה שהטכנולוגיה הכי טובה – וזה לא Intel.

למה הפוליטיקה לא מספיקה כדי להציל את Intel

המרכיב המעניין כאן עבור חובבי טק ו-AI בישראל הוא ההפרדה בין הרטוריקה הפוליטית לבין חוקי הפיזיקה של דאטה סנטרים:

• אפשר להלאים מענקים, לשנות מיסוי, להרים מכסים – אבל אי אפשר לכפות על מובילת שוק כמו OpenAI להתבסס על חומרה איטית יותר או אקוסיסטם פחות בשל, כשכל עיכוב בביצועים מתורגם למיליארדי דולרים ולחולשה תחרותית.
• OpenAI אמנם פונה לממשל בבקשה להרחיב הטבות מס ולספק מימון לתשתיות AI כדי להתחרות בסין, אך שומרת לעצמה חופש בחירה מוחלט בבחירת ספקי השבבים.

Intel עשויה עדיין לקבל "טסט דרייב":

• שיתופי פעולה נקודתיים, מאיצים ייעודיים, שימושי inference מוגבלים.
• אפשרות לבדיקות שטח – לא התחייבות רב-שנתית בהיקפי ענק.

אבל כדי לזכות ב"Headline Deal" עם OpenAI, Intel חייבת להוכיח דבר אחד פשוט: ביצועים תחרותיים בסקייל אמיתי. בלי זה, גם בעלות ממשלתית וגם מכסים של 100% לא יסדרו לה מקום בשורת השרתים.

איפה זה פוגש את ההייטק הישראלי

עבור קהילת הטק בישראל, הסיפור הזה הוא הרבה יותר מרכילות של סיליקון ואלי:

• הוא מדגים איך אקוסיסטם תוכנה (CUDA) יכול להיות חשוב כמו שבב.
• הוא מזכיר ליזמים: דחייה מוקדמת של שחקן קטן יכולה לחזור כבומרנג שנים אחר כך, כשאותו שחקן הופך לתשתית של העולם.
• והוא מסמן מגמה: גם בעידן של התערבות מדינתית אגרסיבית בשוק השבבים, הכוח הסופי נשאר אצל מי שמחזיק את ה-workloads הקריטיים – חברות כמו OpenAI, hyperscalers וחברות ענן.

במציאות שבה OpenAI מתכננת תשתיות בהיקף 30GW, והכסף זורם ל-Nvidia, AMD וענקיות הענן, Intel מוצאת את עצמה לא כמי שמוכרת את ה"אתים" במרדף לזהב, אלא כמי שמנסה לשכנע שהאתים שלה עדיין רלוונטיים.

השאלה הגדולה קדימה: האם Crescent Island והדור הבא של שבבי Intel יצליחו לסגור את הפער – או שהחברה שתמיד הייתה "inside" תישאר מחוץ לענן של עידן ה-AI.