PJMs מכרז קיבולת במחיר שיא: הצרכנים נושאים בעלויות צריכת החשמל של AI

ב-14 ביולי, PJM Interconnection – מפעילת רשת החשמל הגדולה בארה"ב שמשרתת כ-67 מיליון לקוחות מאילינוי עד וירג'יניה – הודיעה שמכרז הקיבולת שלה ל-2028-29 נסגר במחיר המקסימום: 325 דולר ל-megawatt-day. זה קרה למרות שנותר חוסר של כ-6.8 גיגה-וואט באספקה. זו הפעם השלישית ברציפות שהמכרז נתקע בתקרה, וזו הסימן הברור ביותר שהבום במרכזי הנתונים של AI מגיע עם חשבון חשמל – ומי שמשלם אותו יותר ויותר הם הצרכנים הביתיים.

מי באמת משלם?

דוח של Moody's מ-22 ביולי טוען שהמערכת הנוכחית "מחוסרת מנגנונים מספקים להבטיח שעלות בניית אספקה חדשה תוטל על שחקנים חדשים, ובמקום זאת מפזרת את העלויות על כל הלקוחות." בתרגום פשוט: כשחברת ענן מפעילה מאות מגה-וואט של עומסי AI חדשים, עלות בניית תחנות הכוח לא נוחתת על חשבון ההיפר-סקיילרים – אלא מתחלקת בין כל משק בית ועסק קטן ברשת.

המספרים מדברים: מתוך 16.4 מיליארד דולר בסך חיובי קיבולת במכרז, כ-6.3 מיליארד דולר מיוחסים ישירות לביקוש ממרכזי נתונים, לפי מוניטור השוק של PJM. ואם לא היה מחיר תקרה, המחיר הלא מוגבל היה מזנק ל-554.72 דולר ל-MW-day – ול-776.69 דולר באזור שיקגו. זה לא רק על הנייר: Consumer Reports תיעדו מקרים כמו תושב אוהיו שחשבון החשמל שלו הגיע ל-281 דולר בינואר. דוחות אחרונים מעריכים שתושבים באזור PJM עשויים לראות עליות תעריפים של עד 60% בחמש השנים הקרובות.

אז מה בעצם קרה כאן?

אבל יש צד שני למטבע. מאמר עבודה עדכני של Electric Power Research Institute (EPRI) מציע נקודת מבט שונה: בין 2015 ל-2024, פעילות מרכזי הנתונים דווקא גרמה לירידה במחירי החשמל הקמעונאיים – ירידה של 3.5% בממוצע לכל הכפלת קיבולת, וכ-6% ברמת המדינה. החוקרים, כמו Asa Watten מ-EPRI, מסבירים שזה בגלל כלכלת קנה מידה: ככל שיותר צרכנים משתמשים בחשמל, העלויות הקבועות מתחלקות על פני יותר קילוואט-שעה, מה שמוריד מחירים. בנוסף, עלייה בביקוש מעודדת הפעלת גנרטורים יעילים יותר.

אבל – וזה אבל גדול – המגמה הזו מובטחת רק אם הביקוש יתממש. PJM צופה עלייה של 6.3 מיליארד דולר בעלויות החשמל לשלוש השנים הקרובות, בעיקר בגלל דרישת מרכזי נתונים. ווירג'יניה, המדינה עם הכי הרבה מרכזים כאלה, ראתה עלייה של יותר מ-13% במחירי החשמל למגורים בשנה האחרונה.

מלכודת ההסתגלות: אנרגיה מתחדשת לא מצילה את המצב

כאן נכנס זווית נוספת: גם אם נבנה יותר אנרגיה מתחדשת, זה לא בהכרח ינקה את ה-AI. חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס מתארים "מלכודת הסתגלות": ערך השוק של מודלי AI גדל מהר יותר מעלות האנרגיה שלהם, אז מפתחים דוחפים את הגבולות טכנולוגיים בלי קשר למקור החשמל. אנרגיה מתחדשת רק מרחיבה את התקרה של כמה הם יכולים להתרחב, ובסופו של דבר, המודל עדיין רץ בחלקו על גז או פחם. גרוע מכך, ככל שנזק האקלים מחמיר, ערך ה-AI להסתגלות – כמו חיזוי טוב יותר או ניהול רשת חכם – עולה, מה שמצדיק עוד הרחבה פחמנית, מה שתורם לנזק אקלים נוסף.

מה הלאה?

תגובות כבר מגיעות: מחוקקים במספר מדינות מתנגדים למה שארגוני צרכנים קוראים רווחי יתר של חברות שירות על רקע עליית חשבונות. PJM מבקשת אישור ל"מכרז קיבולת חירום" בספטמבר – צעד חריג שמודה שהשוק הרגיל לא מייצר מספיק כוח חדש מהר מספיק. חלק מציעים לחייב חברות ענן לחתום על חוזים ארוכי טווח לאספקה חדשה, אבל זה עדיין לא מתרחב.

בסופו של דבר, השפה הטכנית של Moody's והחשבונות המתנפחים של מיליוני לקוחות בארה"ב מתארות את אותו תופעה משני קצוות העסקה: מישהו משלם על רעב הכוח של מהפכת ה-AI, ויותר ויותר, זה לא החברות שבונות אותו. ואם אתם בונים מודל AI שצורך ענן, אולי תחשבו פעמיים לפני שאתם מבקשים עוד קיבולת – כי העלויות האלה עשויות בסוף להתגלגל לחשבון החשמל של כולנו.