טראמפ מבטיח: חשבונות החשמל יירדו

בזמן שמרכזי AI צורכים כמויות עתק של חשמל, בארה"ב מנסים למנוע מציבור הצרכנים לשלם את המחיר. הנשיא טראמפ הרחיב השבוע את 'ההבטחה להגנת משלם החשמל' (Ratepayer Protection Pledge) – יוזמה וולונטרית שכוללת עכשיו למעלה מ-200 שותפים, בהם מושלים, חברות חשמל ומפתחי מרכזי נתונים.

ההבטחה הושקה לראשונה בחודש מרץ עם חברות טכנולוגיה גדולות, וכעת מתרחבת אל מול גל של דאגה ציבורית מפני עלייה תקדימית בחשבון החשמל. ב-ICF, חברת ייעוץ, מעריכים שהביקוש הגובר לחשמל – בין היתר בגלל בניית מרכזים חדשים ל-AI – עלול לייקר את החשבונות החודשיים של האמריקאים ב-15% עד 40% עד 2030.

מה ההבטחה הזו בעצם מבטיחה?

ההבטחה היא וולונטרית לחלוטין, ואין לה שום מנגנון אכיפה. המטרה שלה, לדברי הבית הלבן, היא למנוע מחברות החשמל להעלות מחירים על מנת לכסות את עלויות שדרוג הרשת, שנגרמות מהקמת מרכזי נתונים. ההסכם כעת מכסה, לטענת הממשל, כ-80% מהחשמל שמסופק לבתים ועסקים בארה"ב.

בין החברות שכבר חתומות על ההבטחה: Google, Microsoft, Meta, Oracle, xAI, OpenAI ו-Amazon. גם 23 מושלים רפובליקנים הצטרפו, בהם גרג אבוט מטקסס – מדינה שבה התנגדות למרכזי data centers חוצה מפלגות.

"חשבונות החשמל למשפחות אמריקאיות יירדו", הבטיח טראמפ בטקס בסוכנות להגנת הסביבה. "יהיה להם הרבה חשמל מיותר, והם יוכלו להזרים אותו לרשת". הוא אף קרא למנהלים ולמושלים "למכור" לציבור את מרכזי הנתונים, והבטיח שערים ועיירות שיהיו בהם מרכזים כאלה "יהיו עשירות".

ספקנות ושאלה של אכיפה

הבעיה הגדולה: אף אחד לא יכול להכריח את החברות לעמוד בהבטחה. "זה disappointing, אבל אולי לא מפתיע, שאותן חברות טכנולוגיה שחתומות על ההבטחה מתנגדות במקביל לחוקים ברמת המדינות שמחייבות אותן לשלם את עלויות החשמל", אמר מתיו פרידמן, עורך דין בארגון The Utility Reform Network.

גם אם חברות יקיימו את הבטחתן, לא ברור אם ייצור החשמל העצמאי שלהן יספיק כדי להתמודד עם הביקוש ההולך וגובר. ג'נסון הואנג, מנכ"ל NVIDIA, אמר לאחרונה בראיון שהחולשה האמריקאית היא מחסור ביכולת ייצור חשמל לפיתוח נוסף של AI.

התגובה הפוליטית: זה לא עניין של ימין או שמאל

בניגוד לנושאים רבים אחרים בארה"ב, ההתנגדות למרכזי data centers חוצה מפלגות. במדינות רבות, הן רפובליקניות והן דמוקרטיות, כבר נוקטות בצעדים:

• בניו יורק, המושלת קת'י הוחול חתמה על צו האוסר בניית מרכזי שרתים גדולים לשנה.
• בפלורידה, המושל רון דה-סנטיס חתם על חוק האוסר על חברות חשמל להעביר ללקוחות פרטיים ועסקיים קטנים את עלויות האנרגיה של מרכזי data centers.
• עשרות מדינות נוספות מקדמות חקיקה או רגולציה שמחייבת את מרכזי הנתונים לשלם את עלויות שדרוג הרשת.

ג'ינה הינויוסה, המועמדת הדמוקרטית למושלות טקסס, הפכה את הנושא למרכז הקמפיין שלה. "הם בבעלות האנשים העשירים בעולם", אמרה על מרכזי הנתונים. "כולנו משלמים את החשבון. אין חוקים. זה המערב הפרוע של data centers".

האיום על הרשת החשמלית – ותרחיש הקלשונות

מעבר למחיר, ישנה דאגה אמיתית מיציבות הרשת. פקידים בבית הלבן כבר מתחו ביקורת על PJM Interconnection, מפעיל הרשת הגדול בארה"ב (שמפקח על 13 מדינות), על כך שאינו מבטיח אספקת חשמל מספקת במחירים סבירים.

בפאנל בפסגת Aspen Ideas Climate, הזהיר ניל צ'טרג'י, לשעבר חבר בוועדה הפדרלית לרגולציה של אנרגיה (FERC), מתרחיש שבו בשיא החום של הקיץ, מפעיל הרשת יצטרך לבחור למי לספק חשמל: למרכזי data centers שרצים 24/7 או למשקי בית שזקוקים למזגן.

"אני יכול לומר לכם בוודאות מוחלטת שהחשמל ילך למרכז הנתונים", אמר צ'טרג'י. "וכאן ייצאו הקלשונות".

דבריו של כלכלן אוניברסיטת שיקגו, מייקל גרינסטון, מעניינים אף יותר: הוא מציע לנצל את המשבר הנוכחי כדי לחשוב מחדש על מערכת החשמל האמריקאית כולה – מהמבנה שלה ועד לחוקים הפדרליים שמעצבים אותה, כולל ה-Federal Power Act בן המאה.

אז מה בעצם קרה כאן?

טראמפ מנסה לעצור סחף פוליטי. אזרחי ארה"ב מודאגים מתשלומי החשמל, והם יודעים בדיוק מי "אשם": חברות הטכנולוגיה העשירות בעולם שבונות data centers בקצב מסחרר. ההבטחה הרצונית היא ניסיון להרגיע את הציבור, למנוע חקיקה פדרלית קפדנית יותר (כמו הצעת החוק הדו-מפלגתית שמתקדמת בקונגרס ותאלץ את מרכזי הנתונים לשלם על שדרוגי רשת), ולשמור על קצב הצמיחה של תעשיית ה-AI האמריקאית – שנחשבת למנוע צמיחה קריטי מול התחרות מול סין.

אבל בלי מנגנון אכיפה, ועם חברות שכבר מתנגדות לחוקים ברמת המדינות – קשה לראות איך ההבטחה הזו עוצרת את הגל. השאלה היחידה היא מתי יגיע משבר אקלים שיפעיל לחץ אמיתי על הרשת – ואז נראה אם ההבטחות הוולונטריות מספיקות, או שצריך משהו קצת יותר מחייב.